הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קמו.מסכת בבא בתרא146a
רבי יהושע בן לוי: ״כל ימי עני רעים״?! והא איכא שבתות וימים טובים! כדשמואל – דאמר שמואל: שנוי וסת – תחלת חולי. כתיב בספר בן סירא: כל ימי עני רעים. בן סירא אומר: אף לילות. בשפל גגים גגו, ממטר גגים לגגו. ברום הרים כרמו, מעפר כרמו לכרמים. מתני׳ השולח סבלונות לבית חמיו; שלח שם מאה מנה, ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר – אינן נגבין. לא אכל שם סעודת חתן – הרי אלו נגבין. שלח סבלונות מרובין שיחזרו עמה לבית בעלה – הרי אלו נגבין. סבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה – אין נגבין. גמ׳ אמר רבא: דוקא דינר, אבל פחות מדינר – לא. פשיטא, דינר תנן! מהו דתימא: הוא הדין דאפילו פחות מדינר, והאי דקתני דינר – אורחא דמילתא קתני; קא משמע לן. ״אכל״ תנן; שתה מאי? ״הוא״ תנן; שלוחו מאי? ״שם״ תנן; שגר לו, מאי? תא שמע, דאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה באדם אחד ששגר לבית חמיו מאה קרונות של כדי יין ושל כדי שמן ושל כלי כסף ושל כלי זהב ושל כלי מילת; ורכב בשמחתו, והלך ועמד על פתח בית חמיו; והוציאו כוס של חמין ושתה, ומת. וזו הלכה העלה רבי אחא שר הבירה לפני חכמים לאושא, ואמרו: סבלונות העשוין ליבלות – אין נגבין, ושאין עשוין ליבלות – נגבין. שמע מינה: אפילו שתה. שמעת מינה אפילו פחות מדינר? אמר רב אשי: מאן לימא לן דלא שחקי ליה מרגניתא דשויא אלפא זוזי, ואשקיה. שמעת מינה אפילו שגרו לו? דלמא כל פתח בית חמיו – כבית חמיו דמי. איבעיא להו: מהו שישלש? שבח סבלונות, מהו? כיון דאי איתנהו – לדידיה הדרי, ברשותיה שבוח; או דלמא, כיון דאי אבדי או מגנבי – בעי שלומי ליה, ברשותא דידה שבוח? תיקו. בעי רבא: סבלונות העשוין ליבלות, ולא בלו, מהו? תא שמע: וזו הלכה העלה רבי אחא שר הבירה לפני חכמים באושא, ואמרו: סבלונות העשוין ליבלות – אין נגבין, ושאין עשוין ליבלות – נגבין. מאי, לאו אף על גב דלא בלו? לא, דבלו. תא שמע: סבלונות מועטין שתשתמש בהן, והיא בבית אביה – אין נגבין! תרגמה רבא: בייבא וסבכתא. אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד ששגר לבית חמיו יין חדש ושמן חדש וכלי פשתן חדש בעצרת. מאי קא משמע לן? איבעית אימא: חשיבותא דארץ ישראל קא משמע לן, ואיבעית אימא: דאי טעין, טענתיה טענה. אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שאמרו לו אשתו תותרנית היא, ונכנס אחריה לחורבה לבודקה, אמר לה: ריח צנון אני מריח בגליל.
בבא בתרא קמו.