הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קה.מסכת בבא בתרא105a
״מדה בחבל״ ״הן חסר הן יתר״; דברי בן ננס. גמ׳ אמר רבי אבא בר ממל אמר רב: חולקין עליו חביריו על בן ננס. מאי קא משמע לן? תנינא: מעשה בציפורי, באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה – דינר זהב לחדש; ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני רבי יוסי, ואמרו: יחלוקו את חדש העיבור! אי מהתם, הוה אמינא: התם הוא דאיכא למימר מיהדר קא הדר ביה, ואיכא למימר פרושי קא מפרש. אבל הכא, דודאי קא הדר ביה, אימא לא; קא משמע לן. אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי בן ננס, אבל חכמים אומרים: הלך אחר פחות שבלשונות. ״זו״ – ולא סבירא ליה?! והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו: ״כור בשלשים אני מוכר לך״ – יכול לחזור בו אפילו בסאה האחרונה. ״כור בשלשים – סאה בסלע אני מוכר לך״ – ראשון ראשון קנה. אלא ״זו״ – וסבירא ליה. ומי סבירא ליה?! והאמר שמואל: בבא באמצע החדש עסקינן; אבל בא בתחלת החדש – כולו למשכיר. בסוף החדש – כולו לשוכר!
בבא בתרא קה.