הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כה.מסכת בבא בתרא25a
שעושה אותו גלל - מרבה לו זבל ושורף את הזרעים שנזרעו בו: מתני' את הנבלות ואת הקברות כו' - משום ריח רע: אלא למזרח העיר - שאין הרוח מזרחית קשה תדיר אא"כ באה לפורענות אבל כדרכה היא חמה ומנשבת בנחת דכתיב (יונה ד׳:ח׳) רוח קדים חרישית ותך השמש וגו' לפיכך אינה מביאה הרוח לעיר: חוץ מן מערבה - בגמ' מפרש טעמא: גמ' וסומך - אינו צריך להרחיק נ' אמה: שאינו עושה כלל - ומרחיק נ' אמה דקאמר ר"ע אשאר רוחות דרישא קאי: תדירא ברוחות - אותו צד תדיר ברוח שרוח מערבית מנשבת תדיר משאר רוחות: רוח צפונית מנשבת עם כל אחת - מהרוחות לפי שהיא רכה ומתוקה וצלולה כדאמר ביבמות (דף עב.) וממתקתן: בן נץ - מלאך העשוי בדמות נץ: מעמידה - בכנפיו: תדירא בשכינה - במערב היא שוכנת: לאבותינו - אנשי כנה"ג שאמרו מקרא זה בספר עזרא: וצבא השמים - השמש והירח העומדים במזרח: לך משתחוים - למערב: ודלמא - הם למזרח משתחוים וכי תימא אין דרך להשתחוות סמוך לרב הם עושין כעבד שנטל פרס מרבו וחוזר לאחוריו ומשתחוה כשהוא הולך לאחוריו משנטל פרס מתרחק תמיד בהשתחויה: פרס - מתן: אתה הוא ה' לבדך - בתר וצבא השמים כתיב ועל עסקי שליחות צבא השמים הוא משבח ואומר אתה הוא לבדך במדה זו: לשם מחזירין שליחותן - כשבאין לומר עשינו שליחותך צריכין לשוב אל מקום שהשולחם עומד שם: למקום שמשתלחין - פי' באותו מקום שנשתלחו שם אף שם השכינה מצויה ואומרים לו עשינו שליחותך: והנה המלאך הדובר בי יוצא - בנבואת זכריה למוד את ירושלים כמה ארכה וגו' ומלאך אחר יוצא לסתור שליחותו של ראשון שחזר בו המקום ולא יתן בה מדה ואומר פרזות תשב ירושלים והרי שניהם מאת השכינה באים ואחריו לא נאמר אלא לקראתו זה בא מכאן וזה בא מכאן: רב ששת - מאור עינים הוה: לכל רוחתא אוקמן - העמידני להתפלל: דמורו בה מיני - תלמידי עובדי ע"ז מורים הוראה להתפלל במזרח: אוריה - אני שמעתי כך קורין למערב בלשון פרסי. ול"נ שכך קורין למזרח בלשון לעז והיינו דקאמר אויר יה שהשכינה במערב ופניו למזרח נמצא המזרח אוירו: יערוף כמטר לקחי - משה רבינו דימה את התורה לארבע רוחות כשם שאי אפשר בלא הם כך אי אפשר לעולם בלא תורה: מערפו של עולם - אני שמעתי מחזקו של עולם על שם שהשכינה במערב ס"ל ואני אומר מאחוריו של עולם שהמערב קרוי אחור שנאמר הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא אבין וגו' (איוב כ״ג:ח׳): שמזלת את הזהב - שמחממת ומביאה שרב ורעבון בא והזהב זל: וכן הוא אומר - דכתיב זילותא גבי זהב: כשעיר - שד:
אותו גלל. מתני׳ מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר – חמשים אמה. אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר. רבי עקיבא אומר: לכל רוח הוא עושה, חוץ ממערבה; ומרחיק חמשים אמה. ומרחיקין את המשרה מן הירק, ואת הכרישין מן הבצלים, ואת החרדל מן הדבורים. ורבי יוסי מתיר בחרדל. גמ׳ איבעיא להו: רבי עקיבא היכי קאמר? לכל רוח הוא עושה וסומך, חוץ ממערבה – דמרחיק חמשים אמה ועושה; או דלמא: לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה, חוץ ממערבה – דאינו עושה כלל? תא שמע: דתניא, רבי עקיבא אומר: לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה, חוץ ממערבה דאינו עושה כל עיקר, מפני שהיא תדירא. אמר ליה רבא לרב נחמן: מאי תדירא? אילימא תדירא ברוחות, והא אמר רב חנן בר אבא אמר רב: ארבע רוחות מנשבות בכל יום, ורוח צפונית עם כולן; שאילמלא כן – אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת. ורוח דרומית קשה מכולן, ואילמלא בן נץ שמעמידה – מחרבת את העולם, שנאמר: ״המבינתך יאבר נץ, יפרש כנפו לתימן״! אלא מאי תדירא – תדירא בשכינה. דאמר רבי יהושע בן לוי: בואו ונחזיק טובה לאבותינו, שהודיעו מקום תפלה – דכתיב: ״וצבא השמים לך משתחוים״. מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודלמא כעבד שנוטל פרס מרבו, וחוזר לאחוריו ומשתחוה! קשיא. ורבי אושעיא סבר: שכינה בכל מקום. דאמר רבי אושעיא, מאי דכתיב: ״אתה הוא ה׳ לבדך, אתה עשית את השמים וגו׳״? שלוחיך לא כשלוחי בשר ודם; שלוחי בשר ודם, ממקום שמשתלחים – לשם מחזירים שליחותן; אבל שלוחיך, למקום שמשתלחין – משם מחזירין שליחותן, שנאמר: ״התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו״ – ״יבואו ויאמרו״ לא נאמר, אלא ״וילכו ויאמרו״, מלמד שהשכינה בכל מקום. ואף רבי ישמעאל סבר שכינה בכל מקום. דתנא דבי רבי ישמעאל: מנין ששכינה בכל מקום? שנאמר: ״הנה המלאך הדבר בי יצא, ומלאך אחר יצא לקראתו״ – ״אחריו״ לא נאמר, אלא ״לקראתו״, מלמד ששכינה בכל מקום. ואף רב ששת סבר שכינה בכל מקום. דאמר ליה רב ששת לשמעיה: לכל רוחתא אוקמן, לבר ממזרח. ולאו משום דלית ביה שכינה, אלא משום דמורו בה מיני. ורבי אבהו אמר: שכינה במערב – דאמר רבי אבהו: מאי ״אוריה״? אויר יה. אמר רב יהודה, מאי דכתיב ״יערף כמטר לקחי״? זו רוח מערבית, שבאה מערפו של עולם. ״תזל כטל אמרתי״ – זו רוח צפונית, שמזלת את הזהב. וכן הוא אומר: ״הזלים זהב מכיס״. ״כשעירם עלי דשא״ – זו רוח מזרחית, שמסערת את כל העולם כשעיר. ״וכרביבים עלי עשב״ – זו רוח דרומית, שהיא מעלה רביבים ומגדלת עשבים. תניא, רבי אליעזר אומר: עולם
בבא בתרא כה.