הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כב:מסכת בבא בתרא22b
הבא לסמוך - מתחילה כותל אצל כותל חבירו: והא מי שהיה קתני - אלמא כבר היה: ונפל לא יסמוך - לא יקרבנו לצד כותל חבירו: דוושא דהכא מעלי להתם - מה שדשין ברגל בין שני הכתלים תמיד מועיל לשני הכתלים להקשות קרקעית יסודות הכתלים ולא ימוטו: אלא כותל גינה - מתוך שאין דשין אותה מבפנים צריכה דישה מבחוץ: עיר חדשה - שעדיין לא נידושה אף כותל חצר צריכה דוושא: מלמעלן - צריך להגביה שיעור שלא יציץ בהשענו על כותלו וישפיל ראשו ויראה דרך חלונות ויראה בבית חבירו: שלא יעמוד - על ראש עובי כותלו ויראה: ומכנגדן - צריך להרחיק כדי שלא יאפיל ולא יהיב תנא דבריית' שיעורא: טעמא שלא יאפיל - בשיש חלונות אבל משום דוושא בשאין שם חלונות לא אלמא לא חיישינן לדוושא: מן הצד - שאין הכותל האחרון מהלך לאורך כותל ראשון אלא מן הצד הוא בא אם זה ממזרח למערב זה בא מצפון לדרום וראש עוביו כנגד החלון ומאפיל דהכא ליכא למיחש לדוושא דההוא פורתא: וכמה - כדי שלא יאפיל לתנא דברייתא דלא יהיב שיעורא: והלא מציץ - כיון דסמוך הוא אע"פ שהוא מגביהו יכול להציץ: במדיר את כותלו - עושה ראש כותלו מדרון ומשפעו לצד החלונות עד שאינו ראוי לא לעמוד עליו ולא להשען עליו: משתי רוחות - שני כתלים זה כנגד זה משני צדי החלון: את הכותל מן המזחילה ד' אמות - מזחילה הוא צינור גדול כעין קנעל"א שלנו ומונחת לאורך הכותל על הכותל ומי הגג זבין לתוכה והיא מקלחתם לארץ ואם אורך כותלו מהלך על פני חצר חבירו ומזחילה עליו צריך זה להרחיק ממנה אם בא לבנות כותל בצדה ארבע אמות על פני ארכה כו' כדי שיהא זוקף שם סולם בשיפוע לעלות בו לתקן מזחילתו לנקותה מעפר וצרורות הנופלין בה ומעכבין קילוח המים: במזחילה משופעת - שתקרת הגג משופעת ויוצאת להלן מן הכותל לתוך החצר והמזחילה בסוף התקרה משוכה להלן מן הכותל לתוך החצר הלכך אי לאו משום זקיפת סולם לא היה צריך להתרחק מראשי התקרה: דאי משום דוושא הא אזיל ואתי תותיה - תחת השיפוע: מתני' מרחיקין את הסולם מן השובך - אם יש לזה שובך בחצירו סמוך לכותל שבין שתי החצירות וחבירו בא להעמיד סולם בחצירו אצל הכותל ירחיקנו מן השובך ארבע אמות: כדי שלא תקפוץ הנמייה - מן הסולם לשובך ותהרוג את היונים והיא חיה קטנה: גמ' לימא מתני' דלא כרבי יוסי - דפליג בסיפא דפירקין בנוטע אילן סמוך לבור וטובא מילי איכא במתניתין דודאי לאו כרבי יוסי אלא לימא אף זו דסולם ושובך דלא כרבי יוסי: בגירי דיליה - בחצים הבאים לו מיד גופו של בעל הבית ממש: דבהדי דמנח ליה - בעוד שאוחז בסולם קפצה: גרמא בניזקין אסור - ואפי' למ"ד (ב"ק דף צח: ק.) דלא דאין דינא דגרמי ופטור מלשלם אסור לגרום וכשבא להעמיד גרמא להזיק חבירו מעכב: תאלי - דקלים קטנים:
לסמוך, לא יסמוך אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות. מתקיף לה רבא: והא ״מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו״ קתני! אלא אמר רבא, הכי קתני: מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו ברחוק ארבע אמות, ונפל, לא יסמוך לו כותל אחר – אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות. מאי טעמא? דדוושא דהכא מעלי להתם. אמר רב: לא שנו אלא כותל גינה, אבל כותל חצר – אם בא לסמוך, סומך. רבי אושעיא אומר: אחד כותל גינה ואחד כותל חצר – אם בא לסמוך, אינו סומך. אמר רבי יוסי בר חנינא: ולא פליגי – הא בעיר ישנה, הא בעיר חדשה. תנן: החלונות, בין מלמעלן בין מלמטן בין מכנגדן – ארבע אמות. ותני עלה: מלמעלן – כדי שלא יציץ ויראה, מלמטן – שלא יעמוד ויראה, ומכנגדן – שלא יאפיל. טעמא שלא יאפיל, אבל משום דוושא לא! הכא במאי עסקינן – בבא מן הצד. וכמה? אמר ייבא, חמוה דאשיין בר נדבך, משמיה דרב: כמלא רחב חלון. והלא מציץ! אמר רב זביד: במדיר את כותלו. והא אנן תנן: ארבע אמות! לא קשיא: כאן מרוח אחת, כאן משתי רוחות. תא שמע: ואת הכותל מן המזחילה ארבע אמות, כדי שיהא זוקף את הסולם. טעמא משום סולם, אבל משום דוושא לא! הכא במאי עסקינן – במזחילה משופעת, דאי משום דוושא הוא – הא קא אזיל ואתי תותיה. מתני׳ מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות, כדי שלא תקפוץ הנמייה. ואת הכותל מן המזחילה ארבע אמות, כדי שיהא זוקף את הסולם. גמ׳ לימא מתניתין דלא כרבי יוסי? דאי רבי יוסי, הא אמר: זה חופר בתוך שלו, וזה נוטע בתוך שלו! אפילו תימא רבי יוסי, הא אמר רב אשי: כי הוינן בי רב כהנא, הוה אמר: מודי רבי יוסי בגירי דידיה; הכא נמי, זמנין דבהדי דמנח ליה – יתבא בחור וקפצה. והא גרמא הוא! אמר רב טובי בר מתנה, זאת אומרת: גרמא בניזקין אסור. רב יוסף הוה ליה הנהו תאלי, דהוו
בבא בתרא כב: