הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קכג.מסכת בבא בתרא123a
עם אחד, וחלקו עם חמשה; מה חלקו עם אחד – פי שנים כאחד, אף חלקו עם חמשה – פי שנים כאחד! או כלך לדרך זו – חלקו עם אחד, וחלקו עם חמשה; מה חלקו עם אחד – פי שנים בכל הנכסים, אף חלקו עם חמשה – פי שנים בכל הנכסים! תלמוד לומר: ״והיה ביום הנחילו את בניו״ – התורה ריבתה נחלה אצל אחין; הא אין עליך לדון כלשון האחרון, אלא כלשון הראשון. ואומר: ״ובני ראובן בכור ישראל, כי הוא הבכור, ובחללו יצועי אביו נתנה בכרתו לבני יוסף בן ישראל, ולא להתיחש לבכרה״, ואומר: ״כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו, והבכרה ליוסף״ – נאמרה ״בכורה״ ליוסף, ונאמרה ״בכורה״ לדורות; מה בכורה האמורה ליוסף – פי שנים כאחד, אף בכורה האמורה לדורות – פי שנים כאחד. ואומר: ״ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי״ – וכי בחרבו ובקשתו לקח?! והלא כבר נאמר: ״כי לא בקשתי אבטח, וחרבי לא תושיעני״! אלא ״חרבי״ – זו תפלה, ״קשתי״ – זו בקשה. מאי ״ואומר״? וכי תימא האי לכדרבי יוחנן בן ברוקא הוא דאתא – תא שמע: ״ובני ראובן בכור ישראל״. וכי תימא ״בכורה״ מ״בכורתו״ לא גמרינן – תא שמע: ״והבכרה ליוסף״. וכי תימא: יוסף גופיה – ממאי דפי שנים כאחד הוה? תא שמע: ״ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך״. אמר ליה רב פפא לאביי: אימא דיקלא בעלמא! אמר ליה, עליך אמר קרא: ״אפרים ומנשה – כראובן ושמעון יהיו לי״. בעא מיניה רבי חלבו מרבי שמואל בר נחמני: מה ראה יעקב שנטל בכורה מראובן, ונתנה ליוסף? מה ראה?! ״ובחללו יצועי אביו״ כתיב! אלא מה ראה שנתנה ליוסף? אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו; לימים העשיר אותו יתום, ואמר: אהניהו לבעל הבית מנכסי. אמר ליה: ואי לאו דחטא ראובן, לא מהני ליה ליוסף ולא מדעם?! אלא רבי יונתן רבך לא כך אמר – ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב: ״אלה תלדות יעקב, יוסף״, אלא שקדמתה לאה ברחמים; ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל, החזירה הקדוש ברוך הוא לה. מאי ״קדמתה לאה ברחמים״? דכתיב: ״ועיני לאה רכות״ – מאי ״רכות״? אילימא רכות ממש, אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, דכתיב: ״מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהרה״; בגנות צדיקים דבר הכתוב?! אלא אמר רבי אלעזר: שמתנותיה ארוכות. רב אמר: לעולם רכות ממש, ולא גנאי הוא לה, אלא שבח הוא לה. שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים: שני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן. והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת: גדול מה מעשיו? איש רע הוא מלסטם בריות. קטן מה מעשיו? ״איש תם ישב אהלים״. והיתה בוכה, עד שנשרו ריסי עיניה. והיינו דכתיב: ״וירא ה׳ כי שנואה לאה״ – מאי ״שנואה״? אילימא שנואה ממש; אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, בגנות צדיקים דבר הכתוב?! אלא ראה הקדוש ברוך הוא ששנואין מעשה עשו בפניה, ״ויפתח את רחמה״. ומאי צניעות היתה בה ברחל? דכתיב: ״ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא, וכי בן רבקה הוא״ והלא בן אחות אביה הוא! אלא אמר לה: מינסבת לי? אמרה ליה: אין, מיהו אבא רמאה הוא, ולא יכלת ליה. אמר לה: מאי רמאותיה? אמרה ליה: אית לי אחתא דקשישא מינאי, ולא מנסבא לי מקמה. אמר לה: אחיו אני ברמאות. אמרה ליה: ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא? אין, ״עם נבר תתבר ועם עקש תתפל״; מסר לה סימנין. כי קא מעיילי לה ללאה, סברה: השתא מיכספא אחתאי. מסרתינהו ניהלה. והיינו דכתיב: ״ויהי בבקר והנה היא לאה״ – מכלל דעד השתא לאו לאה היא?! אלא מתוך סימנים שמסר לה יעקב לרחל, ומסרתן ללאה – לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא. בעא מיניה אבא חליפא קרויא מרבי חייא בר אבא: בכללן – אתה מוצא שבעים; בפרטן – אתה מוצא שבעים חסר אחד! אמר ליה: תאומה היתה עם דינה, דכתיב: ״ואת דינה בתו״. אלא מעתה, תאומה היתה עם בנימן – דכתיב:
בבא בתרא קכג.