הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קמג.מסכת בבא בתרא143a
בה רישיה בי מדרשא. אזל לגביה, אמר ליה: אילו אמר ליה ״קני כחמור״, מי קני?! דאיתמר: ״קני כחמור״ – לא קנה. ״את וחמור״ – רב נחמן אמר: קנה מחצה, ורב המנונא אמר: לא אמר כלום. ורב ששת אמר: קנה הכל. אמר רב ששת: מנא אמינא לה? דתניא, רבי יוסי אומר: אין לך מר בקישות, אלא פנימי שבו. לפיכך, כשהוא תורם – מוסיף על החיצון שבו, ותורם. אמאי? ״את וחמור״ הוא! שאני התם, דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא – דאמר רבי אילעא: מנין לתורם מן הרע על היפה – שתרומתו תרומה? שנאמר: ״ולא תשאו עליו חטא, בהרימכם את חלבו ממנו״ – ואם אינו קדוש, נשיאות חטא למה? מכאן לתורם מן הרע על היפה, שתרומתו תרומה. אמר ליה רב מרדכי לרב אשי, מתיב רב אויא תיובתא: מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות, וליקט אחד כלכלה של תאנים – ושלהן היתה, ושל שביעית היתה; ואמר: ״הרי כולכן מקודשות לי בכלכלה זאת״; וקבלה אחת מהן על ידי כולן. אמרו חכמים: אין אחיות מקודשות. אחיות הוא דאין מקודשות – הא נכריות מקודשות; ואמאי? ״את וחמור״ היא! אמר ליה: היינו דחזאי רב הונא בר אויא בחלמא – דמותיב רב אויא תיובתא. לאו מי אוקימנא דאמר: ״הראויה מכם לביאה תתקדש לי״? ההוא דאמר לה לדביתהו: ״נכסיי ליך ולבניך״, אמר רב יוסף: קנתה מחצה. ואמר רב יוסף: מנא אמינא לה? דתניא, רבי אומר: ״והיתה לאהרן ולבניו״ – מחצה לאהרן מחצה לבניו. אמר ליה אביי: בשלמא התם, אהרן בר חלוקה הוא; להכי פרט ביה רחמנא – למשקל פלגא. אשה – לאו בת ירושה היא, דיה שתטול כאחד מן הבנים. איני?! והא עובדא הוה בנהרדעא, ואגביה שמואל פלגא! בטבריא, ואגביה רבי יוחנן פלגא! ותו, כי אתא רב יצחק בר יוסף, אמר: ההוא דמי כלילא דשדו דבי מלכא אאבולי ואאיסטרוגי, אמר רבי: ניתבו אבולי פלגא ואיסטרוגי פלגא! הכי השתא?! התם, מעיקרא כי הוו כתבי – אאבולי הוו כתבי; ואיסטרוגי הוו מסייעי בהדייהו, וידע מלכא דהוו קא מסייעי; השתא מאי דקא כתבי אאבולי ואאיסטרוגי, למימרא דהני פלגא והני פלגא. מתיב רבי זירא: האומר ״הרי עלי מנחה מאה עשרון, להביא בשני כלים״ – מביא ששים בכלי אחד, וארבעים בכלי אחד.
בבא בתרא קמג.