הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כא.מסכת בבא בתרא21a
סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן - ואע"ג דקול הבא מחמת אחרים לא מצי מחויי: משום תקנת יהושע בן גמלא - אחד מן הכהנים הגדולים שעמדו בבית שני כדאמר ביבמות (דף סא): ולמדתם אותם - האב עצמו מצוה ללמדו: פלך - הרבה מדינות בפלך אחד והוא לשון אפרכייא: רב שמואל בר שילת - מלמד תינוקות היה (לעיל בבא בתרא דף ח:): ואספי ליה - האכילהו והשקהו תורה בעל כרחו כשור שנותנין עליו עול על צוארו: לא תמחייה אלא בערקתא דמסנא - ברצועות של מנעלים כלומר מכה קלה שלא יוזק: ליהוי צוותא לחבריה - אינך זקוק לייסרו יותר מדאי ולא לסלקו מלפניך אלא ישב עם האחרים בצוותא וסופו לתת לב: רופא - מוהל: אומן - מקיז דם: מעכבין עליו - מפני שמרבה עליהן קול נכנסין ויוצאין: לסופר יהודי - מלמד תינוקות: בסופר מתא - מלמד תינוקות העיר ומושיב מלמדים תחתיו והוא מורה את כולם איך יעשו ויש שם קול גדול: מתקנת יהושע בן גמלא ואילך - שישבו מלמדי תינוקות בכל עיר: לא ממטינן ינוקא ממתא למתא - ללמוד מיום ליום שמא יוזק בדרכים שהשטן מקטרג בשעת הסכנה שנאמר פן יקראנו אסון (בראשית מ״ב:ד׳) אלא יוכל לכוף בני אותו מתא להושיב מלמדי תינוקות: תיתורא - גשר רחב וחבירו במנחות (דף לה.) תיתורא דתפילין מקום מושבם שדומה לגשר: גמלא - לוח קצרה: סך מקרי דרדקי - מנין תינוקות הראויין למלמד אחד: ריש דוכנא - שומע עם התינוקות מפי המלמד וחוזר ומשגירו בפי התינוקות ואותו ריש דוכנא נוטל שכר: ומסייעין ליה ממתא - לשכור לו אותו ריש דוכנא: דילמא אתי לאיתרשולי - יתפאר בלבו שאין כמותו ויתרשל מן התינוקות ולא יירא שמא יסלקוהו: כל שכן - כשחשבנוהו יתן לב להיות למד יפה שדואג מקנאת חבירו שסלקוהו מפניו שיביישנו בבני העיר: דגריס ולא דייק - שלומד הרבה ולא דייק בלימוד התינוקות שלא ישתבשו:
אתאן לתינוקות של בית רבן, ומתקנת יהושע בן גמלא ואילך – דאמר רב יהודה אמר רב: ברם, זכור אותו האיש לטוב – ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא, נשתכח תורה מישראל. שבתחלה, מי שיש לו אב – מלמדו תורה, מי שאין לו אב – לא היה למד תורה. מאי דרוש? ״ולמדתם אתם״ – ולמדתם אתם. התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים. מאי דרוש? ״כי מציון תצא תורה״. ועדיין מי שיש לו אב – היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב – לא היה עולה ולמד. התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך. ומכניסין אותן כבן שש עשרה כבן שבע עשרה, ומי שהיה רבו כועס עליו – מבעיט בו ויצא. עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע. אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת: עד שית לא תקביל, מכאן ואילך – קביל, ואספי ליה כתורא. ואמר ליה רב לרב שמואל בר שילת: כי מחית לינוקא, לא תימחי אלא בערקתא דמסנא. דקארי – קארי, דלא קארי – ליהוי צוותא לחבריה. מיתיבי: אחד מבני חצר שביקש לעשות רופא, אומן, וגרדי, ומלמד תינוקות – בני חצר מעכבין עליו! הכא במאי עסקינן – בתינוקות דגוים. תא שמע: שנים שיושבין בחצר, וביקש אחד מהן לעשות רופא, ואומן, וגרדי, ומלמד תינוקות – חבירו מעכב עליו! הכא נמי בתינוקות דגוים. תא שמע: מי שיש לו בית בחצר השותפין – הרי זה לא ישכירנו לא לרופא, ולא לאומן, ולא לגרדי, ולא לסופר יהודי, ולא לסופר ארמאי! הכא במאי עסקינן – בסופר מתא. אמר רבא: מתקנת יהושע בן גמלא ואילך, לא ממטינן ינוקא ממתא למתא; אבל מבי כנישתא לבי כנישתא – ממטינן. ואי מפסק נהרא – לא ממטינן. ואי איכא תיתורא – ממטינן. ואי איכא גמלא – לא ממטינן. ואמר רבא: סך מקרי דרדקי – עשרין וחמשה ינוקי. ואי איכא חמשין – מותבינן תרי; ואי איכא ארבעין – מוקמינן ריש דוכנא, ומסייעין ליה ממתא. ואמר רבא: האי מקרי ינוקי דגריס, ואיכא אחרינא דגריס טפי מיניה – לא מסלקינן ליה, דלמא אתי לאיתרשולי. רב דימי מנהרדעא אמר: כל שכן דגריס טפי – קנאת סופרים תרבה חכמה. ואמר רבא: הני תרי מקרי דרדקי – חד גריס ולא דייק, וחד דייק ולא גריס – מותבינן ההוא דגריס ולא דייק; שבשתא ממילא נפקא. רב דימי מנהרדעא אמר: מותבינן דדייק ולא גריס; שבשתא, כיון דעל – על; דכתיב: ״כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל, עד הכרית כל זכר באדום״. כי אתא לקמיה דדוד, אמר ליה:
בבא בתרא כא.