הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קכו:מסכת בבא בתרא126b
סבר: לא עשה כלום – בפלגא. ומר סבר: בכולהו. שלחו מתם: בכור שמכר קודם חלוקה – לא עשה כלום. אלמא אין לו לבכור קודם חלוקה. והלכתא: יש לבכור קודם חלוקה. מר זוטרא מדרישבא פלג בצנא דפלפלי בהדי אחין, בשוה. אתא לקמיה דרב אשי, אמר ליה: הואיל ויתרתה במקצת – ויתרתה בכל הנכסים כולן. מתני׳ האומר: ״איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים״; ״איש פלוני בני לא יירש עם אחיו״ – לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה. המחלק נכסיו על פיו; ריבה לאחד ומיעט לאחד, והשוה להן את הבכור – דבריו קיימין. ואם אמר משום ירושה – לא אמר כלום. כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף – משום מתנה, דבריו קיימין. גמ׳ לימא מתניתין דלא כרבי יהודה? דאי רבי יהודה, האמר: בדבר של ממון תנאו קיים! דתניא, האומר לאשה: ״הרי את מקודשת לי, על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה״ – הרי זו מקודשת, ותנאו בטל; דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: בדבר של ממון – תנאו קיים! אפילו תימא רבי יהודה: התם ידעה וקא מחלה, הכא לא קא מחיל. אמר רב יוסף, אמר: ״איש פלוני בני, בכורי הוא״ – נוטל פי שנים. ״איש פלוני בכור הוא״ – אינו נוטל פי שנים, דלמא בוכרא דאמא קאמר. ההוא דאתא לקמיה דרבה בר בר חנה, אמר ליה: מוחזקני בזה שהוא בכור. אמר ליה: מנא ידעת? דהוה קרי ליה אבוה ״בוכרא סכלא״. דלמא בוכרא דאמא הוא, דכל בוכרא דאמא נמי ״בוכרא סכלא״ קארו ליה. ההוא דאתא לקמיה דרבי חנינא, אמר ליה: מוחזקני בזה שהוא בכור. אמר ליה: מנא ידעת? אמר ליה: דכי הוו אתו לגבי אבוה, אמר להו: זילו לגבי שכחת ברי, דבוכרא הוא ומסי רוקיה. ודלמא בוכרא דאמא הוא! גמירי: בוכרא דאבא – מסי רוקיה, בוכרא דאמא – לא מסי רוקיה. אמר רבי אמי: טומטום שנקרע ונמצא זכר, אינו נוטל פי שנים; דאמר קרא: ״והיה הבן הבכור לשניאה״ – עד שיהא בן משעת הויה. רב נחמן בר יצחק אמר: אף אינו נידון כבן סורר ומורה, דאמר קרא: ״כי יהיה לאיש בן סורר ומורה״ – עד שיהא בן משעת הויה.
בבא בתרא קכו: