הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קכא:מסכת בבא בתרא121b
היה דיבור עם משה – שנאמר: ״ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם״, וסמיך ליה: ״וידבר ה׳ אלי לאמר״ – אלי היה הדיבור. עולא אמר: יום שביטל בו הושע בן אלה פרדסאות שהושיב ירבעם על הדרכים, שלא יעלו ישראל לרגל. רב מתנה אמר: יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה. דאמר רב מתנה: אותו היום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה – תקנו ביבנה ״הטוב והמטיב״; ״הטוב״ – שלא הסריחו, ״והמטיב״ – שנתנו לקבורה. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: יום שפוסקין בו מלכרות עצים למערכה. תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: כיון שהגיע חמשה עשר באב – תשש כחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה. אמר רב מנשה: וקרו ליה ״יום תבר מגל״. מכאן ואילך, דמוסיף – יוסיף, שאינו מוסיף – יסיף. מאי ״יסיף״? תני רב יוסף: תקבריה אמיה. תנו רבנן: שבעה קפלו את כל העולם כולו – מתושלח ראה אדם, שם ראה מתושלח, יעקב ראה את שם, עמרם ראה את יעקב, אחיה השילוני ראה את עמרם, אליהו ראה את אחיה השילוני – ועדיין קיים. ואחיה השילוני ראה את עמרם? והא כתיב: ״ולא נותר מהם איש, כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון״! אמר רב המנונא: לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי, דכתיב: ״במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה״ – מי שפקודיו מבן עשרים; יצא שבטו של לוי, שפקודיו מבן שלשים. ומשאר שבטים לא עייל? והתניא: יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בימי יעקב, ולא מתו עד שנכנסו ישראל לארץ – שנאמר: ״ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש״, ותניא: שלשים וששה ממש, דברי רבי יהודה. אמר לו רבי נחמיה: וכי נאמר ״שלשים וששה״? והלא לא נאמר אלא ״כשלשים וששה״! אלא זה יאיר בן מנשה, ששקול כרובה של סנהדרין! אלא אמר רב אחא בר יעקב: לא נגזרה גזירה לא על פחות מבן עשרים, ולא על יתר מבן ששים. לא על פחות מבן עשרים – דכתיב: ״מבן עשרים שנה ומעלה״. ולא על יתר מבן ששים – גמר ״ומעלה״–״ומעלה״ מערכין; מה להלן – יתר מבן ששים כפחות מבן עשרים, אף כאן – יתר מבן ששים כפחות מבן עשרים. איבעיא להו: ארץ ישראל – לשבטים איפלוג, או דלמא לקרקף גברי איפלוג?
בבא בתרא קכא: