הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קמד:מסכת בבא בתרא144b
מתני׳השותפין שנפל אחד מהן לאומנות – נפל לאמצע. חלה ונתרפא – נתרפא משל עצמו. גמ׳ תנא: האי אומנות – לאומנות המלך. תנו רבנן: אחד מן האחין שמינוהו גבאי או פולמוסטוס; אם מחמת האחין – לאחין, אם מחמת עצמו – לעצמו. אם מחמת אחין לאחין – פשיטא! לא צריכא, דחריף טפי; מהו דתימא: חורפיה גרים ליה, קא משמע לן. תנו רבנן: אחד מן האחין שנטל מאתים זוז ללמוד תורה או ללמוד אומנות – יכולין האחין לומר לו: אם אתה אצלנו – יש לך מזונות, אם אין אתה אצלנו – אין לך מזונות. וליתבו ליה כל היכא דאיתיה! מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא: ברכת הבית ברובה. וליתבו ליה לפי ברכת הבית! הכי נמי. חלה ונתרפא – נתרפא משל עצמו. שלח רבין משמיה דרבי אלעא: לא שנו אלא שחלה בפשיעה, אבל באונס – נתרפא מן האמצע. היכי דמי בפשיעה? כדרבי חנינא – דאמר רבי חנינא: הכל בידי שמים, חוץ מצנים פחים; שנאמר: ״צנים פחים בדרך עקש, שומר נפשו ירחק מהם״. מתני׳ האחין שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב, חזרה שושבינות – חזרה לאמצע; שהשושבינות נגבית בבית דין. אבל השולח לחבירו כדי יין וכדי שמן – אין נגבין בבית דין, מפני שהן גמילות חסדים. גמ׳ ורמינהי: שלח לו אביו שושבינות, כשהיא חוזרת – חוזרת לו. נשתלחה לאביו שושבינות, כשהיא חוזרת – חוזרת מן האמצע. אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כי תנן נמי מתניתין, נשתלחה לאביו תנן. והא ״אחין שעשו מקצתן שושבינות״ קתני! תני: ״למקצתן״. והא ״חזרה שושבינות״ קתני! הכי קאמר: חזרה לגבות – נגבית מאמצע. רבי אסי אמר: לא קשיא; כאן בסתם, כאן במפרש – כדתניא: שלח לו אביו שושבינות, כשהיא חוזרת – חוזרת לו. שלח אביו שושבינות סתם, כשהיא חוזרת – חוזרת לאמצע. ושמואל אמר: הכא ביבם עסקינן, שאינו נוטל בראוי כבמוחזק. מכלל דאידך – משלם? לימא: ״תנו לי שושביני ואשמח עמו״! מי לא תניא: מקום שנהגו להחזיר קדושין – מחזירין, מקום שנהגו שלא להחזיר – אין מחזירין. ואמר רב יוסף בר אבא אמר מר עוקבא אמר שמואל: לא שנו אלא שמתה היא, אבל מת הוא – אין מחזירין, מאי טעמא? יכולה היא שתאמר:
בבא בתרא קמד: