הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כג.מסכת בבא בתרא23a
אומני - מקיזי דם: קורקור - עורבים שדומים בצעקתן כקורין קורקור: אפיק לי - כלומר אל יקיזו לי עוד כאן שעל כן העורבים באין: בקוטרא - עשן: בבית הכסא - שעל גבי קרקע ונראה לעינים שכך היו בתי כסאות שלהן: מתני' מרחיקין השובך מן העיר - שהיונים מפסידין זרעוני גנות: אא"כ יש לו כו' - שלא יפסידו היונים בשדה חבירו: מלא שגר היונה - מרוצת פריחתה פעם אחת: ואם לקחו - כמו שהוא עם הקרקע אפילו אין לו כל סביביו אלא בית רובע הקב הרי הוא בחזקתו שהרי הוחזק בו הראשון כן: גמ' אין פורסין נשבין - שלא ילכדו בהם יוני היישוב: שלשים ריס - ארבע מילין: וכרסייהו בחמשים אמה קמלייא - במה שהן מלקטין בתוך חמשים אמה מתמלא כריסן ואין מפסידין בזרעים מכאן ולהלן: לא יפרוס - נשבין: ביישוב כרמים - שפורחין מכרם לכרם ושטים הרבה: ביישוב שובכין - שמדלג משובך לשובך: ותיפוק ליה משום שובכין גופייהו - מאי מאה מיל דקאמר דמשמע דבשביל יוני העיר מתרחק שבאין כאן דרך שובכין בלאו יוני העיר נמי לא יפרוס שהרי לוכד יוני שובכות של אחרים: טוענין ליורש וטוענין ללוקח - בית דין פותחים פה וטענה ליורש וללוקח שערער אדם עליהן ויש לו עדים שהיתה שלו או של אבותיו וזה אומר ירשתיו מאבא או לקחתיו מפלוני שהוחזק בו ימים רבים והביא עדים שהוחזק בו אביו או המוכר לו שלש שנים אע"פ שלא טען והן לקחו ממך או מאבותיך טוענין לו בית דין ופותחים לו פה ואילו למי שלא ירשה ולא לקחה מאחר כשאמר לו המעורר מה אתה עושה בתוך שלי והוא אומר החזקתי בה ג' שנים ולא אמרו לי דבר תנא במתני' (לקמן בבא בתרא דף מא.) דאין לו חזקה ומתני' דקתני הרי הוא בחזקתו אשמועינן דהיכא דלקחה מאחר ובאו וערערו עליו אין צריך להרחיק אלמא טענינן ליה בשבילו שאותו שלקחה ממנו (ונימא) נתפייס עם סביביו במעות עד שנאותו: אינו צריך טענה - אינו צריך לומר אתה מכרת לאבי אלא ראיתי לאבי שהחזיק בה ולא ערער אדם עליו: לקח חצר ובה זיזין - במתני' בח"ה תנן אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים אדם הבונה בית לא יוציא ראשי קורות תקרתו לרה"ר אבל אם רוצה כונס בנינו לתוך שלו ובונה ומוציא ראשי קורותיו לחוץ ואם לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות יוצאים לרה"ר הרי הוא בחזקתה שבית דין טוענין לו שהראשון כנס לתוך שלו או נתפייס עם הרבים: אימא לתוך שלו הוא כונס - שאילמלא כן היו הרבים מעכבין עליו ולא היה יכול לעשות בזרוע אבל כנגד היחיד אימא בזרוע עשה שהיה חזק ממנו: מאן פייס - מי היה רשאי לקבל מעות: ומאן שביק - מי הוא שבידו למחול ולסלוח:
אומני ויתבי תותייהו, ואתו עורבי אכלי דמא, וסלקי אבי תאלי ומפסדי תמרי. אמר להו רב יוסף: אפיקו לי קורקור מהכא. אמר ליה אביי: והא גרמא הוא! אמר ליה: הכי אמר רב טובי בר מתנה, זאת אומרת: גרמא בניזקין אסור. והא אחזיק [להו]! הא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אין חזקה לנזקין. ולאו איתמר עלה – רב מרי אמר: בקוטרא, ורב זביד אמר: בבית הכסא?! אמר ליה: הני, לדידי – דאנינא דעתאי, כי קוטרא ובית הכסא דמו לי. מתני׳ מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה. ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו, אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח. רבי יהודה אומר: בית ארבעת כורין – מלא שגר היונה. ואם לקחו – אפילו בית רובע, הרי הוא בחזקתו. גמ׳ חמשים אמה – ותו לא? ורמינהי: אין פורסין נשבין ליונים, אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס! אמר אביי: מישט שייטי טובא, וכרסייהו בחמשים אמתא מליא. ומישט – שלשים ריס ותו לא? והתניא: ובישוב – אפילו מאה מיל לא יפרוס! רב יוסף אמר: בישוב כרמים. רבא אמר: בישוב שובכין. ותיפוק ליה משום שובכין גופייהו! איבעית אימא: דידיה, ואיבעית אימא: דגוי, ואיבעית אימא: דהפקר. רבי יהודה אומר: בית ארבעת כורין וכו׳. אמר רב פפא, ואיתימא רב זביד: זאת אומרת, טוענין ללוקח וטוענין ליורש. יורש – תנינא: הבא משום ירושה – אינו צריך טענה! לוקח איצטריכא ליה. לוקח נמי תנינא: לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות – הרי זה בחזקתה! צריכא; דאי אשמעינן התם גבי רשות הרבים – דאימור כונס לתוך שלו הוא, אי נמי אחולי אחול בני רשות הרבים גביה; אבל הכא – לא; ואי אשמעינן הכא, דכיון דיחיד הוא – אימא: פיוסי פייסיה, אי נמי אחולי אחיל גביה; אבל רבים, מאן פייס ומאן שביק – אימא לא; צריכא. הרי הוא בחזקתו. והא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אין חזקה לנזקין! רב מרי אמר: בקוטרא, רב זביד אמר: בבית הכסא.
בבא בתרא כג.