הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מה:מסכת בבא בתרא45b
אצל חבירו בעדים – אינו צריך להחזיר לו בעדים? לא סלקא דעתך – אלא המפקיד אצל חבירו בעדים, צריך להחזיר לו בעדים. מיתיבי אביי: ראה עבדו ביד אומן, וטליתו ביד כובס, אמר לו: ״מה טיבו אצלך?״ ״אתה מכרתו לי״, ״אתה נתתו לי במתנה״ – לא אמר כלום. ״בפני אמרת לו למוכרו וליתנו לו במתנה״ – דבריו קיימין. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? אמר רבה: סיפא – ביוצא מתחת ידי אחר, וקאמר ליה אחר: בפני אמרת לו למוכרו וליתנו במתנה. מיגו דאי בעי אמר ליה: ״מינך זבנתיה״, כי אמר ליה נמי: ״בפני אמרת לו למוכרו״ – דבריו קיימין, ומהימן. קתני מיהת רישא: ״ראה״. היכי דמי? אי דאיכא עדים – למה לי ראה? ניתי עדים ונשקול! אלא לאו דליכא עדים? וכי ראה מיהא תפיס ליה! לא, לעולם דאיכא עדים; והוא דראה. והא את הוא דאמרת: המפקיד אצל חבירו בעדים, צריך לפורעו בעדים! אמר ליה: הדרי בי. מתיב רבא לסיועי לרבה: הנותן טליתו לאומן, אומן אומר: שתים קצצת לי, והלה אומר: לא קצצתי לך אלא אחת. כל זמן שהטלית ביד אומן – על בעל הבית להביא ראיה. נתנה לו – בזמנו, נשבע ונוטל. עבר זמנו, המוציא מחבירו עליו הראיה. היכי דמי? אי דאיכא עדים, ליחזי עדים מאי קאמרי!
בבא בתרא מה: