הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קכו.מסכת בבא בתרא126a
שעמו, פלגי. אמר רב הונא אמר רב אסי: בכור שמיחה – מיחה. אמר רבה: מסתבר טעמיה דרב אסי בענבים – ובצרום, זיתים – ומסקום; אבל דרכום – לא. ורב יוסף אמר: אפילו דרכום. דרכום?! מעיקרא עינבי, השתא חמרא! כדאמר רב עוקבא בר חמא: ליתן לו דמי היזק ענביו; הכא נמי – נותן לו דמי היזק ענביו. היכא איתמר דרב עוקבא בר חמא? אהא – דאמר רב יהודה אמר שמואל: בכור ופשוט שהניח להן אביהן ענבים, ובצרום; זיתים, ומסקום – בכור נוטל פי שנים, אפילו דרכום. דרכום?! מעיקרא עינבי, השתא חמרא! אמר מר עוקבא בר חמא: ליתן לו דמי היזק ענביו. אמר רב אסי: בכור שנטל חלק כפשוט – ויתר. מאי ״ויתר״? רב פפא משמיה דרבא אמר: ויתר באותה שדה. רב פפי משמיה דרבא אמר: ויתר בכל הנכסים כולן. רב פפא משמיה דרבא אמר: ויתר באותה שדה – קא סבר: אין לו לבכור קודם חלוקה; ומה דאתא לידיה – אחיל, אידך לא אחיל. ורב פפי משמיה דרבא אמר: ויתר בכל הנכסים כולן – קא סבר: יש לו לבכור קודם חלוקה; ומדאחיל בהא – אחיל בכולהו. והא דרב פפי ורב פפא – לאו בפירוש איתמר, אלא מכללא איתמר – דההוא בכור דאזל זבין נכסי דידיה ודפשוט. אזול יתמי בני פשוט למיכל תמרי מהנהו לקוחות, מחונהו. אמרי להו קרובים: לא מיסתייא דזבנתינהו לנכסייהו, אלא מימחא נמי מחיתו להו? אתו לקמיה דרבא, אמר להו: לא עשה ולא כלום.
בבא בתרא קכו.