הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פד:מסכת בבא בתרא84b
וחומץ – מין אחד הוא. רבי אומר: שני מינין. אפילו תימא רבנן – עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלא לענין מעשר ותרומה, וכדרבי אלעא – דאמר רבי אלעא: מנין לתורם מן הרעה על היפה, שתרומתו תרומה? שנאמר: ״ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו״. אם אינו קדוש, נשיאות חטא למה? מכאן לתורם מן הרעה על היפה, שתרומתו תרומה. אבל לענין מקח וממכר – דכולי עלמא איכא דניחא ליה בחמרא ולא ניחא ליה בחלא, ואיכא דניחא ליה בחלא ולא ניחא ליה בחמרא. מתני׳ המוכר פירות לחבירו, משך ולא מדד – קנה. מדד ולא משך – לא קנה. אם היה פיקח – שוכר את מקומן. הלוקח פשתן מחבירו – הרי זה לא קנה, עד שיטלטלנו ממקום למקום. ואם היה מחובר לקרקע, ותלש כל שהוא – קנה. גמ׳ אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: מדד והניח על גבי סימטא, קנה. אמר לו רבי זירא לרבי אסי: שמא לא שמע רבי אלא במודד לתוך קופתו? אמר ליה: דמי האי מרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתא. מדד לתוך קופתו – מימרא בעי?! קיבלה מיניה, או לא קיבלה מיניה? תא שמע, דאמר רבי ינאי אמר רבי: חצר השותפין – קונין זה מזה. מאי, לאו על גבי קרקע? לא, לתוך קופתו. הכי נמי מסתברא, דאמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: מדד והניח על גבי סימטא – לא קנה. קשיין אהדדי! אלא לאו שמע מינה כאן במודד לתוך קופתו, כאן במודד על גבי קרקע? שמע מינה. תא שמע: מדד ולא משך – לא קנה. מאי, לאו בסימטא? לא, ברשות הרבים. אי הכי, אימא רישא: משך ולא מדד – קנה. משיכה ברשות הרבים מי קניא?! והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מסירה קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהן; משיכה קונה בסימטא ובחצר שהיא של שניהן; והגבהה קונה בכל מקום! מאי ״משך״ נמי דקתני – מרשות הרבים לסימטא. אי הכי, אימא סיפא: אם היה פיקח – שוכר את מקומן. ואי ברשות הרבים, ממאן אגר? הכי קאמר: ואם ברשות בעלים היא, אם היה פיקח – שוכר את מקומן. רב ושמואל דאמרי תרוייהו:
בבא בתרא פד: