הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
טז.מסכת בבא בתרא16a
מעין העולם הבא - כדכתיב (ירמיהו ל״א:ח׳) הרה ויולדת יחדו הריון ולידה ביום אחד הכי דרשינן ליה במסכת שבת (דף ל:): הכי גרסינן במתניתא תנא יורד ומתעה ועולה ומרגיז נוטל רשות ונוטל נשמה. [וה"פ] יורד למטה ומתעה את הבריות לחטוא ועולה למעלה ומרגיז את חמת המלך בהשטנותו נוטל ממנו רשות להרוג את החוטא מכיון שנתנו רשות דכתיב ותסיתני בו: צערו של שטן - שהוזקק לשמור את נפש איוב שלא תצא: אלמא בדידיה קיימא - ליטול את הנפש והזהירו שלא ליטלה: בעבור הרעימה - שתתרעם על שהיא עקרה ותתפלל: להפוך קערה על פיה - לעקור כל כבוד שחירף וגידף: לפטור את כל העולם כולו - מדינו של הקב"ה לומר שאנוסין הן ע"י הקב"ה שברא יצה"ר והכי קאמר על דעתך כי לא ארשע אם היית חפץ לא הייתי רשע: בראת שור בפרסות סדוקות וחמור בפרסות קלוטות - את זה טהרת ואת זה טמאת הכל בא על ידך אתה בראת בו סימני הטומאה: בראת צדיקים - ע"י יצר טוב: בראת רשעים - על ידי יצר הרע לפיכך אין ניצול מידך כי מי יעכב אנוסין הן החוטאין: ברא לו תורה - הן תבלין שהיא מבטלת את הרהורי עבירה כדאמר בעלמא (קדושין דף ל:) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח כו' הלכך לאו אנוסין נינהו שהרי יכולין להציל עצמן: ברכת אובד - שהיה סבור שהיה אובד את שדהו: שדי שמיה עלווה - אומר שהיא קרובתו או מדבר בה להשיאנה: חברותא כלפי שמיא - מדבר לפני השכינה כאדם המתווכח לחבירו בא ונשקול מי חייב לחבירו: מן הסערה - לשון שיער כדקתני הרבה נימין בראתי באדם: מטשטשות את הארץ - עושות את הארץ כטיט:
העולם הבא. ״עוד זה מדבר – וזה בא, ויאמר: אש אלהים וגו׳. עוד זה מדבר – וזה בא, ויאמר: כשדים שמו שלשה ראשים, ויפשטו על הגמלים ויקחום וגו׳. עוד זה מדבר – וזה בא, ויאמר: בניך ובנותיך אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור, והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר, ויגע בארבע פנות הבית ויפל על הנערים וגו׳. ויקם איוב ויקרע את מעלו ויגז את ראשו וגו׳, ויאמר: ערום יצאתי מבטן אמי, וערום אשוב שמה; ה׳ נתן וה׳ לקח, יהי שם ה׳ מבורך. בכל זאת לא חטא איוב ולא נתן תפלה לאלהים. ויהי היום, ויבאו בני האלהים להתיצב וגו׳. ויאמר ה׳ אל השטן: אי מזה תבא? ויען השטן את ה׳, ויאמר: משט בארץ [וגו׳]״ – אמר לפניו: רבונו של עולם, שטתי בכל העולם, ולא מצאתי כעבדך אברהם – שאמרת לו: ״קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, כי לך אתננה״, ובשעה שבקש לקבור שרה, לא מצא מקום לקוברה – ולא הרהר אחר מדותיך. ״ויאמר ה׳ אל השטן: השמת לבך אל עבדי איוב, כי אין כמהו בארץ וגו׳, ועדנו מחזיק בתמתו, ותסיתני בו לבלעו חנם״ – אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאומרו – כאדם שמסיתין אותו וניסת. במתניתא תנא: יורד ומתעה, ועולה ומרגיז, נוטל רשות, ונוטל נשמה. ״ויען השטן את ה׳ ויאמר: עור בעד עור, וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו, אם לא על פניך יברכך. ויאמר ה׳ אל השטן: הנו בידך, אך את נפשו שמר. ויצא השטן מאת פני ה׳, ויך את איוב וגו׳״. אמר רבי יצחק: קשה צערו של שטן, יותר משל איוב – משל לעבד שאמר לו רבו: שבור חבית, ושמור את יינה. אמר ריש לקיש: הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המות. הוא שטן – דכתיב: ״ויצא השטן מאת פני ה׳״. הוא יצר הרע – כתיב התם: ״רק רע כל היום״, וכתיב הכא: (״רק את נפשו שמר״) [״רק אליו אל תשלח ידך״]. הוא מלאך המות – דכתיב: ״(רק) [אך] את נפשו שמר״ – אלמא בדידיה קיימא. אמר רבי לוי: שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו. שטן – כיון דחזיא להקדוש ברוך הוא דנטיה דעתיה בתר איוב, אמר: חס ושלום מינשי ליה לרחמנותיה דאברהם. פנינה – דכתיב: ״וכעסתה צרתה גם כעס, בעבור הרעימה״. דרשה רב אחא בר יעקב בפפוניא. אתא שטן, נשקיה לכרעיה. ״בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו״. אמר רבא: בשפתיו לא חטא, בלבו חטא. מאי קאמר? ״ארץ נתנה ביד רשע, פני שפטיה יכסה, אם לא איפו מי הוא״ – אמר רבא: בקש איוב להפוך קערה על פיה. אמר ליה אביי: לא דבר איוב אלא כנגד השטן. כתנאי: ״ארץ נתנה ביד רשע״ – רבי אליעזר אומר: בקש איוב להפוך קערה על פיה. אמר לו רבי יהושע: לא דבר איוב אלא כלפי שטן. ״על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל״ – אמר רבא: בקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין. אמר לפניו: רבונו של עולם, בראת שור – פרסותיו סדוקות, בראת חמור – פרסותיו קלוטות; בראת גן עדן, בראת גיהנם; בראת צדיקים, בראת רשעים. מי מעכב על ידך? ומאי אהדרו ליה חבריה [דאיוב] – ״אף אתה תפר יראה, ותגרע שיחה לפני אל״; ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע – ברא לו תורה תבלין. דרש רבא, מאי דכתיב: ״ברכת אבד עלי תבא, ולב אלמנה ארנן״? ״ברכת אבד עלי תבא״ – מלמד שהיה גוזל שדה מיתומים, ומשביחה ומחזירה להן״. ״ולב אלמנה ארנן״ – דכל היכא דהוה איכא אלמנה דלא הוו נסבי לה, הוה אזיל שדי שמיה עילווה, והוו אתו נסבי לה. ״לו שקול ישקל כעשי והותי, במאזנים ישאו יחד״ – אמר רב: עפרא לפומיה דאיוב, חברותא כלפי שמיא! ״לו יש בינינו מוכיח, ישת ידו על שנינו״ – אמר רב: עפרא לפומיה דאיוב, כלום יש עבד שמוכיח את רבו?! ״ברית כרתי לעיני, ומה אתבונן על בתולה״ – אמר רבא: עפרא לפומיה דאיוב, איהו – באחרניתא, אברהם – אפילו בדידיה לא איסתכל – דכתיב: ״הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את״ – מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה. ״כלה ענן וילך, כן יורד שאול לא יעלה״ – אמר רבא: מכאן שכפר איוב בתחיית המתים. ״אשר בשערה ישופני, והרבה פצעי חנם״ – אמר רבה: איוב בסערה חרף, ובסערה השיבוהו. בסערה חרף – דכתיב: ״אשר בשערה ישופני״; אמר לפניו: רבונו של עולם, שמא רוח סערה עברה לפניך, ונתחלף לך בין איוב לאויב? בסערה השיבוהו – דכתיב: ויען ה׳ את איוב מן הסערה, ויאמר: [וגו׳] אזר נא כגבר חלציך, אשאלך והודיעני. אמר לו: הרבה נימין בראתי באדם; וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפני עצמה, שלא יהו שתים יונקות מגומא אחת; שאלמלי שתים יונקות מגומא אחת – מחשיכות מאור עיניו של אדם. בין גומא לגומא לא נתחלף לי; בין איוב לאויב נתחלף לי?! ״מי פלג לשטף תעלה [וגו׳]״ – הרבה טיפין בראתי בעבים, וכל טיפה וטיפה בראתי לה דפוס בפני עצמה, כדי שלא יהו שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד; שאלמלי שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד – מטשטשות את הארץ ואינה מוציאה פירות. בין טיפה לטיפה לא נתחלף לי; בין איוב לאויב נתחלף לי?! מאי משמע דהאי תעלה לישנא דדפוס היא? אמר רבה בר שילא, דכתיב: ״ויעש תעלה כבית סאתים זרע״. ״ודרך לחזיז קלות״ – הרבה קולות בראתי בעבים, וכל קול וקול בראתי לו שביל בפני עצמו, כדי שלא יהו שתי קולות יוצאות משביל אחד; שאלמלי שתי קולות יוצאות משביל אחד – מחריבין את כל העולם. בין קול לקול לא נתחלף לי, בין איוב לאויב נתחלף לי?! ״הידעת עת לדת יעלי סלע, חלל אילות תשמר״ – יעלה זו אכזרית על בניה, בשעה שכורעת
בבא בתרא טז.