הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פח.מסכת בבא בתרא88a
שנטלה למוד בה, וכדרבה – דאמר רבה: הכישה – נתחייב בה. אימור דאמר רבה – בבעלי חיים, דאנקטינהו ניגרא ברייתא; כי האי גונא מי אמר?! אלא אמר רבא: אני וארי שבחבורה תרגימנוה – ומנו? רבי זירא; הכא במאי עסקינן – כגון שנטלה למוד בה לאחרים. ובשואל שלא מדעת קא מיפלגי – מר סבר: שואל הוי, ומר סבר: גזלן הוי. גופא – אמר שמואל: הנוטל כלי מן האומן לבקרו, ונאנס בידו – חייב. והני מילי הוא דקיצי דמיה. ההוא גברא דעל לבי טבחא, אגבה אטמא דבישרא. בהדי דקא אגבה, אתא פרשא מרמא מיניה. אתא לקמיה דרב יימר, חייביה לשלומי דמיה. והני מילי הוא דקיצי דמיה. ההוא גברא דאייתי קארי לפום נהרא. אתו כולי עלמא, שקול קרא קרא. אמר להו: הרי הן מוקדשין לשמים. אתו לקמיה דרב כהנא, אמר להו: אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. והני מילי הוא דקיצי דמייהו, אבל לא קיצי דמייהו – ברשות מרייהו קיימי, ושפיר אקדיש. תנו רבנן: הלוקח ירק מן השוק, ובירר והניח – אפילו כל היום כולו, לא קנה ולא נתחייב במעשר. גמר בלבו לקנותו – קנה ונתחייב במעשר. להחזירו אי אפשר – שכבר נתחייב במעשר, ולעשרו אי אפשר – שכבר מפחיתן בדמים. הא כיצד? מעשרו, ונותן לו דמי מעשר. אטו משום דגמר בלבו לקנות, קנה ונתחייב במעשר?! אמר רב הושעיא: הכא בירא שמים עסקינן, כגון רב ספרא, דקיים בנפשיה ״ודבר אמת בלבבו״. מתני׳ הסיטון מקנח מדותיו אחד לשלשים יום. ובעל הבית, אחד לשנים עשר חדש. רבן שמעון בן גמליאל אומר: חילוף הדברים. חנווני, מקנח מדותיו פעמים בשבת, וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת, ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל. אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים – בלח, אבל ביבש – אינו צריך.
בבא בתרא פח.