הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עח:מסכת בבא בתרא78b
אחריתי קאמר. אמר ליה רבינא לרב אשי, תא שמע: מכר את הקרון – לא מכר את הפרדות. ותני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו: מכר את הקרון – מכר את הפרדות. ואמר ליה: והא אנן ״לא מכר״ תנן! ואמר ליה: איסמייה? ואמר ליה: לא, תתרגם מתניתך באדוקים בו. מכלל דמתניתין בשאין אדוקים בו; ומדרישא בשאין עודן עליו – סיפא נמי בשאין עודן עליו! אדרבה – אימא רישא: אבל לא מכר לא את העבדים ולא את האנתיקי. ואמרינן, מאי ״אנתיקי״? אמר רב פפא: עיסקא דבגוה. ומדרישא בעודן עליו. סיפא נמי בעודן עליו! אלא תנא – מילי מילי קתני. [סימן: זגם, נסן] אמר אביי: רבי אליעזר, ורבן שמעון בן גמליאל, ורבי מאיר, ורבי נתן, וסומכוס, ונחום המדי – כולהו סבירא להו: כי מזבין איניש מידי, איהו וכל תשמישתיה מזבין. רבי אליעזר – דתנן, רבי אליעזר אומר: המוכר את בית הבד – מכר את הקורה. רבן שמעון בן גמליאל – דתנן, רבן שמעון בן גמליאל אומר: המוכר את העיר – מכר את הסנטר. רבי מאיר – דתניא, רבי מאיר אומר: מכר את הכרם – מכר תשמישי הכרם. רבי נתן וסומכוס – ביצית ודוגית. נחום המדי – הא דאמרן. רבי יהודה אומר: פעמים מכורין וכו׳. מאי שנא ״חמורך זו״, ומאי שנא ״חמורך הוא״? אמר רבא: ״חמורך זו״ – ידע דחמרא דידיה הוא, והאי דקא אמר ליה: ״זו״ – משום כליו קאמר ליה. ״חמורך הוא״ – דלא ידע דחמרא דידיה הוא, והכי קאמר ליה: חמורך הוא – שתמכרנה לי? מתני׳ המוכר את החמור – מכר את הסיח. מכר את הפרה – לא מכר את בנה. מכר אשפה – מכר זבלה. מכר בור – מכר מימיה. מכר כוורת – מכר דבורים. מכר שובך – מכר יונים. גמ׳ היכי דמי? אי דאמר ליה: ״היא ובנה״ – אפילו פרה ובנה נמי! אי דלא אמר ליה ״היא ובנה״ – אפילו חמור נמי לא! אמר רב פפא: דאמר ליה: ״חמור מניקה ופרה מניקה אני מוכר לך״; בשלמא פרה – איכא למימר לחלבה בעי לה; אלא חמור – מאי קאמר ליה? שמע מינה – היא ובנה קאמר ליה; ואמאי קרי ליה ״סיח״ – שמהלך אחר סיחה נאה. אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב: ״על כן יאמרו המשלים וגו׳״? ״המשלים״ – אלו המושלים ביצרם. ״בואו חשבון״ – בואו ונחשב חשבונו של עולם; הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה. ״תבנה ותכונן״ – אם אתה עושה כן, תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא. ״עיר סיחון״ – אם משים אדם עצמו כעיר זה, שמהלך אחר סיחה נאה – מה כתיב אחריו? ״כי אש יצאה מחשבון וגו׳״ – תצא אש ממחשבין, ותאכל את שאינן מחשבין. ״ולהבה מקרית סיחן״ – מקרית צדיקים שנקראו ״שיחין״. ״אכלה ער מואב״ – זה המהלך אחר יצרו, כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה. ״בעלי במות ארנן״ – אלו גסי הרוח, דאמר מר: כל אדם שיש בו גסות הרוח, נופל בגיהנם. ״ונירם״ – אמר רשע: אין רם, ״אבד חשבון״ – אבד חשבונו של עולם; ״עד דיבן״ – אמר הקדוש ברוך הוא: המתן עד שיבא דין, ״ונשים
בבא בתרא עח: