הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צז.מסכת בבא בתרא97a
ונתן מים במדה, ומצא כדי מדתו – פטור, ורבי יהודה מחייב. עד כאן לא פליגי אלא בכדי מדתו, אבל ביותר מכדי מדתו – לא פליגי! הוא הדין דאפילו ביותר מכדי מדתו פליגי; והאי דקא מיפלגי בכדי מדתו, להודיעך כחו דרבי יהודה. בעא מיניה רב נחמן בר יצחק מרב חייא בר אבין: שמרים שיש בהן טעם יין, מהו? אמר ליה: מי סברת חמרא הוא? קיוהא בעלמא הוא. תנו רבנן: שמרים של תרומה – ראשון ושני אסור, ושלישי מותר. רבי מאיר אומר: אף שלישי, בנותן טעם. ושל מעשר – ראשון אסור, שני מותר. רבי מאיר אומר: אף שני, בנותן טעם. ושל הקדש – שלישי אסור, ורביעי מותר. רבי מאיר אומר: אף רביעי, בנותן טעם. ורמינהי: של הקדש – לעולם אסור, ושל מעשר – לעולם מותר. קשיא הקדש אהקדש, קשיא מעשר אמעשר! הקדש אהקדש לא קשיא – כאן בקדושת הגוף, כאן בקדושת דמים. מעשר אמעשר נמי לא קשיא – כאן במעשר ודאי, כאן במעשר דמאי. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: כדרך שאמרו לענין איסורן, כך אמרו לענין הכשירן. הכשירן דמאי? אי דמיא – אכשורי מכשרי! אי דחמרא – אכשורי מכשרי! לא צריכא, שתמדו במי גשמים. וכיון דקא שקיל ורמי להו למנא – אחשבינהו! לא צריכא, שנתמד מאליו. וכיון דקא נגיד – קמא קמא אחשבינהו! אמר רב פפא: בפרה ששותה ראשון ראשון. אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: אין אומרים קידוש היום, אלא על היין הראוי לינסך על גבי המזבח. למעוטי מאי? אילימא למעוטי יין מגתו, והא תאני רבי חייא: יין מגתו לא יביא, ואם הביא – כשר; וכיון דאם הביא כשר, אנן אפילו לכתחלה נמי!
בבא בתרא צז.