הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קנד:מסכת בבא בתרא154b
לדידי – דאמינא ראיה בעדים; כיון דאמר ללקוחות: ״אייתו עדים״, ולא אשכחו, היינו דקא אתו ואמרו ליה: מהו לבודקו. אלא לדידך דאמרת: ראיה בקיום השטר, למה להו לבודקו? לקיימו שטרייהו, ולוקמו בנכסי! מי סברת נכסי בחזקת בני משפחה קיימי – וקא אתו לקוחות ומערערי? נכסי בחזקת לקוחות קיימי – וקא אתו בני משפחה וקא מערערי! הכי נמי מסתברא, מדקאמר להו: אי אתם רשאים לנוולו, ואישתיקו. אי אמרת בשלמא בני משפחה קא מערערי, משום הכי אישתיקו. אלא אי אמרת לקוחות קא מערערי, אמאי שתקי? לימרו ליה: אנן זוזי יהבינן ליה, לינוול ולינוול! אי משום הא – לא איריא; הכי קאמר להו: חדא, דאי אתם רשאים לנוולו. ועוד, וכי תימרו זוזי שקל – לינוול ולינוול; סימנים עשויין להשתנות לאחר מיתה. תא שמע: שאל רבי שמעון בן לקיש את רבי יוחנן, זו ששנויה במשנת בר קפרא: הרי שהיה אוכל שדה ובא – בחזקת שהיא שלו, וקרא עליו אחד ערער לומר: ״שלי היא״, והוציא זה את אונו לומר: ״שמכרתה לי״ או ״שנתתה לי במתנה״, אם אמר: ״איני מכיר בשטר זה מעולם״ – יתקיים השטר בחותמיו. אם אמר: ״שטר פסים הוא זה״ או ״שטר אמנה״; ״שמכרתי לך, ולא נתת לי דמים״ – אם יש עדים, הלך אחר עדים; ואם לאו – הלך אחר השטר. לימא רבי מאיר היא, דאמר: מודה בשטר שכתבו – אינו צריך לקיימו; ולא רבנן? אמר ליה: לא; שאני אומר: דברי הכל – מודה בשטר שכתבו, אינו צריך לקיימו. והא מיפלג פליגי! דתנן: אין נאמנין לפוסלו, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: נאמנין! אמר ליה: אי עדים אלימי ומרעי שטרא, איהו כל כמיניה?! אמר ליה, והלא משמך אמרו: יפה ערערו בני משפחה! אמר ליה: זו – אלעזר אמרה; אני לא אמרתי דבר זה מעולם. אמר רבי זירא: אם יכפור רבי יוחנן ברבי אלעזר תלמידו, יכפור ברבי ינאי רבו? דאמר רבי ינאי אמר רבי: מודה בשטר שכתבו – אינו צריך לקיימו. ואמר ליה רבי יוחנן: רבי, לא משנתנו היא זו? וחכמים אומרים: המוציא מחבירו – עליו הראיה. אין ראיה אלא בקיום השטר! ברם, נראין דברי רבינו יוסף – דאמר רבינו יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי חכמים, אבל רבי מאיר אומר: מודה בשטר שכתבו, שצריך לקיימו. ומאי דברי הכל? דרבנן לגבי רבי מאיר – דברי הכל היא. והא איפכא תנן, וחכמים אומרים: המוציא מחבירו – עליו הראיה! איפוך. והא תניא: אין נאמנין לפוסלו, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: נאמנין! איפוך. והא רבי יוחנן ״ראיה בעדים״ קאמר! איפוך. לימא ליפוך נמי תיובתא? לא,
בבא בתרא קנד: