הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כט.מסכת בבא בתרא29a
דאי לא תימא הכי - הרי שלח ירמיה לאותן שהיו בבבל שגלו עם יכניה י"א שנה קודם גלות צדקיהו בנו בתים ושבו כי לא תצאו משם עד מלאת לבבל שבעים שנה למה ליה להזהירם על זאת אלא עצה טובה קמ"ל דהוא משיא אותם הכא נמי עצה טובה בעלמא היא: תדע - דכל עצמו היה יגע ליעצם עצה טובה דקאמר להו נמי מקום גניזת שטרותיהם היכן הם מתקיימים יותר: מחיל איניש - על פירות קרקעו לאדם האוכלן: אלא מעתה - כיון דאתרי שנין מחיל תיהדר ארעא ממי שיצא עליו ערעור לסוף שנתים תיהדר ארעא לבעלים לבר מפירי דהא מחיל ליה עלייהו: אלמה אמר רב נחמן - לקמן בשמעתין [עד כאן פירוש רש״י זצ״ל מכאן ואילך פירוש רבינו שמואל ב״ר מאיר]:
לא תימא הכי, ״בנו בתים ושבו, ונטעו גנות ואכלו את פרין״ – מאי קאמר? אלא עצה טובה קא משמע לן; הכא נמי – עצה טובה קא משמע לן. תדע, דכתיב: ״ונתתם בכלי חרש, למען יעמדו ימים רבים״. אלא אמר רבא: שתא קמייתא מחיל איניש, תרתי מחיל, תלת לא מחיל. אמר ליה אביי: אלא מעתה, כי הדרא ארעא, תיהדר לבר מפירי! אלמה אמר רב נחמן: הדרא ארעא והדרי פירי? אלא, אמר רבא: שתא קמייתא לא קפיד איניש, תרתי לא קפיד, תלת קפיד. אמר ליה אביי: אלא מעתה, כגון הני דבי בר אלישיב – דקפדי אפילו אמאן דחליף אמיצרא דידהו, הכי נמי דלאלתר הוי חזקה? וכי תימא הכי נמי, אם כן נתת דבריך לשיעורין! אלא אמר רבא: שתא קמייתא מיזדהר איניש בשטריה, תרתי ותלת מיזדהר, טפי לא מיזדהר. אמר ליה אביי: אלא מעתה, מחאה שלא בפניו – לא תיהוי מחאה, דאמר ליה: אי מחית באפאי, הוה מיזדהרנא בשטראי! דאמר ליה: חברך חברא אית ליה, וחברא דחברך – חברא אית ליה. אמר רב הונא: שלש שנים שאמרו, הוא שאכלן רצופות. מאי קמשמע לן? תנינא: חזקתן שלש שנים מיום ליום! מהו דתימא, ״מיום ליום״ לאפוקי מקוטעות – ולעולם אפילו מפוזרות; קא משמע לן. אמר רב חמא: ומודי רב הונא באתרי דמוברי באגי. פשיטא! לא צריכא, דאיכא דמובר ואיכא דלא מובר – והאי גברא מוברה; מהו דתימא, אמר ליה: אם איתא דדידך הואי, איבעי לך למיזרעה; קא משמע לן דאמר ליה: חדא ארעא בכוליה באגא – לא מצינא לינטר. ואי נמי, בהכי ניחא לי – דעבדא טפי. תנן: חזקת הבתים. והא בתים – דביממא ידעי, בליליא לא ידעי! אמר אביי: מאן מסהיד אבתים – שיבבי; שיבבי מידע ידעי ביממא ובליליא. רבא אמר: כגון דאתו בי תרי, ואמרי: אנן אגרינן מיניה, ודרינן ביה תלת שנין ביממא ובליליא. אמר ליה רב יימר לרב אשי: הני נוגעין בעדותן הן – דאי לא אמרי הכי, אמרינן להו: זילו הבו ליה אגר ביתא להאי! אמר ליה: דייני דשפילי הכי דאיני. מי לא עסקינן כגון דנקיטי אגר ביתא ואמרי: למאן ליתביה? אמר מר זוטרא, ואי טעין ואמר: ליתו תרי סהדי לאסהודי ליה דדר ביה תלת שני ביממא ובליליא – טענתיה טענה.
בבא בתרא כט.