הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פז.מסכת בבא בתרא87a
יפה סלע – אסור להנות הימנו. אבל אם שכרו מהיום בדינר ליום, ולגורן יפה סלע – מותר. ואי סלקא דעתך ״כור בשלשים, סאה בסלע אני מוכר לך״ – ראשון ראשון קנה; הכא נמי – קמא קמא מיפסק פסק, ואסור להנות הימנו; מדינר ליום ולגורן יפה סלע – מותר?! אמאי? והא אגר ״נטר לי״ הוא! אמר רבא: ותסברא?! זלזולי בשכירות מי אסיר?! מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? רישא דלא קא עביד בהדיה מהשתא, מיחזי כי אגר ״נטר לי״; סיפא דקא עביד בהדיה מהשתא, לא מיחזי כי אגר ״נטר לי״. ואם היה מחובר בקרקע, ותלש כל שהוא – קנה. משום דתלש כל שהוא – קנה?! אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן – דאמר ליה: לך, יפה לך קרקע כל שהוא, וקני כל מה שעליה. מתני׳ המוכר יין ושמן לחבירו, והוקרו או שהוזלו, אם עד שלא נתמלאת המדה – למוכר. משנתמלאת המדה – ללוקח. ואם היה סרסור ביניהן, נשברה החבית – נשברה לסרסור. וחייב להטיף לו שלש טיפין. הרכינה ומיצית – הרי הוא של מוכר. והחנווני – אינו חייב להטיף שלש טיפין. רבי יהודה אומר: ערב שבת עם חשכה – פטור. גמ׳ הא מדה, דמאן? אילימא מדה דלוקח, עד שלא נתמלאת מדה – למוכר?! מדה דלוקח היא! ואלא מדה דמוכר? משנתמלאת מדה – ללוקח?! מדה דמוכר היא! אמר רבי אלעא: במדת סרסור. והא מדקתני סיפא: ואם היה סרסור ביניהם, נשברה החבית – נשברה לסרסור; מכלל דרישא לאו בסרסור עסקינן! רישא – מדה בלא סרסור, סיפא – בסרסור עצמו. הרכינה ומיצית – הרי הוא של מוכר. כי סליק רבי אלעזר, אשכחיה לזעירי, אמר ליה: מי כאן תנא דאתנייה רב מדות? אחוייה רב יצחק בר אבדימי. אמר ליה: מאי קא קשיא לך? דתנן: הרכינה ומיצית – הרי הוא של מוכר,
בבא בתרא פז.