הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קלא.מסכת בבא בתרא131a
נמי לא תגמרו מיניה – דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות. בעי רבא: בבריא היאך? כי קאמר רבי יוחנן בן ברוקה – בשכיב מרע, דבר אורותי הוא; אבל בבריא – לא; או דלמא אפילו בבריא נמי? אמר ליה רב משרשיא לרבא: תא שמע, דאמר לו רבי נתן לרבי: שניתם משנתכם כרבי יוחנן בן ברוקה! דתנן: לא כתב לה ״בנין דיכרין דיהוין ליך מינאי, אינון ירתון כסף כתובתיך יותר על חולקיהון דעם אחוהון״ – חייב, שתנאי בית דין הוא. ואמר לו רבי: ״יסבון״ תנן. ואמר רבי: ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי – אלא דקיימא לן: בנין דכרין לא טרפא ממשעבדי; אי סלקא דעתך ״יסבון״ תנן, אמאי לא טרפא ממשעבדי? אלא שמע מינה: ״ירתון״ תנן. מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא – רבי יוחנן בן ברוקה, ושמע מינה אפילו בבריא. אמר ליה רב פפא לאביי: בין למאן דאמר ״יסבון״, ובין למאן דאמר ״ירתון״, הא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם! ואפילו לרבי מאיר דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, הני מילי לדבר שישנו בעולם, אבל לדבר שאינו בעולם – לא! אלא תנאי בית דין שאני; הכא נמי – תנאי בית דין שאני! אמר ליה: משום דקא מפיק לה בלשון ״ירתון״. הדר אמר אביי: לאו מילתא היא דאמרי, דתנן: לא כתב לה ״בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי, יהויין יתבן בביתי ויתזנן מנכסאי עד דתילקחן לגוברין״ – חייב, שהוא תנאי בית דין. והוה לזה במתנה ולזה בירושה, וכל לזה בירושה ולזה במתנה – אפילו רבנן מודו. אמר ליה רב נחומי ואית דאמר רב חנניה בר מניומי, לאביי:
בבא בתרא קלא.