הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קמד.מסכת בבא בתרא144a
– השכר לאמצע. והא אודייני, דמחמת עצמו הוא! שאני אודייני – דלנטירותא הוא דעבידא, ואפילו קטנים נמי מצו מנטרי לה. אמרו ״ראו מה שהניח אבא, הרי אנו עושין ואוכלין״ – השביחו לעצמן. רב ספרא שבק אבוה זוזי. שקלינהו, עבד בהו עיסקא. אתו אחי, תבעוהו בדינא קמיה דרבא; אמר להו: רב ספרא גברא רבה הוא, לא שביק גירסיה וטרח לאחריני. האשה שהשביחה את הנכסים – השביחה לאמצע. אשה בנכסי יתמי מאי עבידתה? אמר רבי ירמיה: באשה יורשת. פשיטא! מהו דתימא: כיון דלאו דרכה למטרח, אף על גב דלא פריש – כמו דפריש דמי, קמשמע לן. ואם אמרה: ״ראו מה שהניח לי בעלי, הריני עושה ואוכלת״ – השביחה לעצמה. פשיטא! מהו דתימא: כיון דשביחא לה מילתא, דאמרי: קא טרחא קמי יתמי – אחולי אחלה; קא משמע לן. אמר רבי חנינא: המשיא אשה לבנו גדול בבית – קנאו. ודוקא גדול, ודוקא בתולה, ודוקא אשתו ראשונה, ודוקא שהשיאו ראשון. פשיטא, ייחד לו אביו בית ועלייה – בית קנה, עלייה לא קנה. בית ואכסדרה, מהו? שני בתים זה לפנים מזה, מהו? תיקו. מיתיבי: ייחד לו אביו בית וכלי בית – כלי בית קנה, בית לא קנה! אמר רבי ירמיה: כגון שהיה אוצרו של אביו מונח שם. נהרדעי אמרי: אפילו שובכא דיוני. רב יהודה ורב פפי אמרי: אפילו עציצא דהרסנא. מר זוטרא אנסביה לבריה, ותלא ליה סנדלא. רב אשי אנסביה לבריה, ותלא ליה אשישא דמשחא. אמר מר זוטרא, הני תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא: חדא – הא, אידך – דאמר רב יהודה אמר שמואל: הכותב כל נכסיו לאשתו – לא עשאה אלא אפוטרופא. אידך – דאמר רב: מנה לי בידך, תנהו לפלוני; במעמד שלשתן – קנה.
בבא בתרא קמד.