הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קלג.מסכת בבא בתרא133a
ליה רב כהנא: אילו הדר קני, מי לא שקלא? וכיון דאילו הדר קני – שקלא, השתא נמי שקלא. ההוא דפלגינהו לנכסיה לאתתיה ולבניה, שייר חד דיקלא. סבר רבינא למימר: לית לה אלא חד דיקלא. אמר ליה רב יימר לרבינא: אי לית לה, חד דיקלא נמי לית לה! אלא מיגו דנחתא לדיקלא, נחתא נמי לכולהו נכסי. אמר רב הונא: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר – רואין; אם ראוי ליורשו – נוטלן משום ירושה, ואם לאו – נוטלן משום מתנה. אמר ליה רב נחמן: גנבא גנובי למה לך? אי סבירא לך כרבי יוחנן בן ברוקה, אימא: ״הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה״ – דהא שמעתתיך כרבי יוחנן בן ברוקה הוא דאזלא! דלמא כי הא קאמרת – דההוא דהוה קא שכיב, ואמרו ליה: נכסיה למאן, דלמא לפלניא? ואמר להו: אלא למאן? ואמרת לן עלה: אם ראוי ליורשו – נוטלן משום ירושה, ואם לאו – נוטלן משום מתנה. אמר ליה: אין, הכי קאמינא. למאי הלכתא? סבר רב אדא בר אהבה קמיה דרבא למימר: אם ראוי ליורשו – אלמנתו נזונית מנכסיו, ואם לאו – אין אלמנתו נזונית מנכסיו. אמר ליה רבא: מיגרע גרעא?! השתא בירושה – דאורייתא, אמרת אלמנתו נזונית מנכסיו; במתנה – דרבנן, לא כל שכן?! אלא אמר רבא, כדשלח רב אחא בר רב עויא: לדברי רבי יוחנן בן ברוקה, ״נכסי לך, ואחריך לפלוני״, אם היה ראשון ראוי ליורשו – אין לשני במקום ראשון כלום; שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה, וירושה אין לה הפסק. אמר ליה רבא לרב נחמן: והא אפסקה! הוא סבר – יש לה הפסק, ורחמנא אמר: אין לה הפסק.
בבא בתרא קלג.