הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עח.מסכת בבא בתרא78a
תימא ביטול מקח לרבנן לית להו, ולא?! והתנן, רבי יהודה אומר: המוכר ספר תורה, בהמה ומרגלית – אין להן אונאה. אמרו לו: לא אמרו אלא את אלו! מאי ״אין דמים ראיה״ נמי דקתני – דהוי ביטול מקח. ואיבעית אימא: כי אמור רבנן אונאה וביטול מקח – בכדי שהדעת טועה, אבל בכדי שאין הדעת טועה – לא; אימור מתנה יהב ליה. מתני׳ המוכר את החמור – לא מכר כליו. נחום המדי אומר: מכר כליו. רבי יהודה אומר: פעמים מכורין, פעמים אינן מכורין – כיצד? היה חמור לפניו, וכליו עליו, ואמר לו: ״מכור לי חמורך זה״ – הרי כליו מכורין. ״חמורך הוא״ – אין כליו מכורין. גמ׳ אמר עולא: מחלוקת בשק ודיסקיא וכומני – דתנא קמא סבר: סתם חמור לרכוב קאי, ונחום המדי סבר: סתם חמור למשאוי קאי; אבל אוכף ומרדעת, קילקלי וחבק – דברי הכל מכורין. מיתיבי: ״חמור וכליו אני מוכר לך״ – הרי זה מכר את האוכף, ואת המרדעת, ואת הקילקלי, ואת החבק. אבל לא מכר שק, ודיסקיא, וכומני. ובזמן שאמר לו: ״היא וכל מה שעליה״ – הרי כולן מכורין. טעמא דאמר ליה: ״חמור וכליו״ – הוא דקני אוכף ומרדעת, הא לא אמר ליה הכי – לא! הוא הדין דאף על גב דלא אמר ליה ״חמור וכליו״ – נמי אוכף ומרדעת מכורין; והא קא משמע לן – דאף על גב דאמר ליה: ״חמור וכליו״ – שק ודיסקיא וכומני לא קני. מאי ״וכומני״? אמר רב פפא בר שמואל: מרכבתא דנשי. איבעיא להו: בעודן עליו מחלוקת, אבל בשאינן עליו – מודה להו נחום המדי; או דלמא, בשאינן עליו מחלוקת, אבל בעודן עליו – מודו ליה רבנן לנחום? תא שמע: ובזמן שאמר לו: ״הוא וכל מה שעליו״ – הרי כולן מכורין. אי אמרת בשלמא בעודן עליו מחלוקת, הא מני – רבנן היא. אלא אי אמרת בשאין עודן עליו מחלוקת, אבל בעודן עליו – דברי הכל מכורין; הא מני? לעולם בשאין עודן עליו מחלוקת, ורבנן היא; ואימא: ובזמן שאמר לו: ״הוא וכל מה שראוי להיות עליו״. תא שמע, רבי יהודה אומר: פעמים מכורין, פעמים שאינן מכורין. מאי, לאו אמאי דקאמר תנא קמא קאי רבי יהודה? לא, רבי יהודה
בבא בתרא עח.