הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קעב:מסכת בבא בתרא172b
רב הונא: ״ממך״ – אפילו מריש גלותא, ואפילו משבור מלכא. אמר ליה רב חסדא לרבה: פוק עיין בה, דלאורתא בעי לה רב הונא מינך. נפק דק ואשכח – דתניא: גט שיש עליו עדים ואין בו זמן, אבא שאול אומר: אם כתוב בו ״גרשתיה היום״ – כשר. אלמא ״היום״ – ההוא יומא דנפיק ביה משמע; הכא נמי, ממך – מההוא גברא דנפיק מתותי ידיה משמע. אמר ליה אביי: ודלמא אבא שאול כרבי אליעזר סבירא ליה, דאמר: עדי מסירה כרתי; אבל הכא ליחוש לנפילה! אמר ליה: לנפילה לא חיישינן. ומנא תימרא דלא חיישינן לנפילה? דתנן: שנים שהיו בעיר אחת, שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר יוסף בן שמעון – אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה, ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב. הא הם על אחרים – יכולין; ואמאי? ליחוש לנפילה! אלא לאו שמע מינה לנפילה לא חיישינן? ואביי – לנפילה דחד לא חיישינן, לנפילה דרבים חיישינן.
בבא בתרא קעב: