הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קעד.מסכת בבא בתרא174a
שמעון בן גמליאל אומר: אם יש נכסים ללוה – אחד זה ואחד זה לא יפרע מהן. אמר רבה בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו – הלכה כמותו; חוץ מערב, וצידן, וראיה אחרונה. אמר רב הונא: ״הלוהו ואני ערב״; ״הלוהו ואני פורע״; ״הלוהו ואני חייב״; ״הלוהו ואני נותן״ – כולן לשון ערבות הן. ״תן לו ואני קבלן״; ״תן לו ואני פורע״; ״תן לו ואני חייב״; ״תן לו ואני נותן״ – כולן לשון קבלנות הן. איבעיא להו: ״הלוהו ואני קבלן״; ״תן לו ואני ערב״ – מאי? אמר רבי יצחק: לשון ערבות – ערבות, לשון קבלנות – קבלנות. רב חסדא אמר: כולן לשון קבלנות הן, בר מ״הלוהו ואני ערב״. רבא אמר: כולן לשון ערבות הן, בר מ״תן לו ואני נותן״. אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי, הכי אמר אבא: ״תן לו ואני נותן״ – אין למלוה על הלוה כלום. ולא היא; לא מיפטר לוה מיניה דמלוה, עד שישא ויתן ביד. ההוא דיינא דאחתיה למלוה לנכסי [דלוה] מקמי דלתבעיה ללוה, סלקיה רב חנין בריה דרב ייבא. אמר רבא: מאן חכים למעבד כי הא מילתא, אי לאו רב חנין בריה דרב ייבא! קסבר: נכסיה דבר איניש – אינון מערבין יתיה; ותנן: המלוה את חבירו על ידי ערב – לא יפרע מן הערב, וקיימא לן: לא יתבע ערב תחלה. ההוא ערבא דיתמי, דפרעיה למלוה מקמי דלודעינהו ליתמי; אמר רב פפא: פריעת בעל חוב מצוה, ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו. ורב הונא בריה דרב יהושע אמר: אימר צררי אתפסיה.
בבא בתרא קעד.