הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לח:מסכת בבא בתרא38b
יהודה וגליל, כשעת חירום דמו. אמר רב יהודה אמר רב: אין מחזיקין בנכסי בורח. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: וכי למחות בפניו הוא צריך?! ורב – מאי קא משמע לן? מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה?! והאמר רב: מחאה שלא בפניו הויא מחאה! רב – טעמא דתנא דידן קמפרש, וליה לא סבירא ליה. ואיכא דאמרי, אמר רב יהודה אמר רב: מחזיקים בנכסי בורח. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: פשיטא! וכי למחות בפניו הוא צריך?! ורב – מאי קא משמע לן? מחאה שלא בפניו הויא מחאה?! והא אמרה רב חדא זימנא! אלא הא קא משמע לן – דאפילו מיחה בפני שנים שאין יכולין לומר לו, הויא מחאה – דאמר רב ענן: לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל: מיחה בפני שני בני אדם שיכולים לומר לו – הויא מחאה, מיחה בפני שני בני אדם שאין יכולין לומר לו – לא הויא מחאה. ורב – חברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה. אמר רבא, הלכתא: אין מחזיקין בנכסי בורח, ומחאה שלא בפניו הויא מחאה. תרתי?! לא קשיא; כאן בורח מחמת ממון, כאן בורח מחמת מרדין. היכי דמי מחאה? אמר רב זביד: ״פלניא גזלנא הוא״ – לא הויא מחאה. ״פלניא גזלנא הוא, דנקיט לה לארעאי בגזלנותא,
בבא בתרא לח: