הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קכ.מסכת בבא בתרא120a
בת מאה ושלשים שנה, וקרא לה: ״בת״?! דאמר רבי חמא בר חנינא: זו יוכבד; שהורתה בדרך, ונולדה בין החומות – דכתיב: ״אשר ילדה אתה ללוי במצרים״ – לידתה במצרים, והורתה שלא במצרים. ואמאי קרו לה ״בת״? אמר רב יהודה בר זבידא: מלמד שנולדו בה סימני נערות, נתעדן הבשר, נתפשטו הקמטין, וחזר היופי למקומו. ״ויקח״?! ״ויחזור״ מיבעי ליה! אמר רב יהודה בר זבידא: מלמד שעשה לה מעשה לקוחין – הושיבה באפריון, ואהרן ומרים משוררים לפניה, ומלאכי שרת אומרים: ״אם הבנים שמחה״. להלן מנאן הכתוב דרך גדולתן, וכאן דרך חכמתן; מסייעא ליה לרבי אמי, דאמר רבי אמי: בישיבה – הלך אחר חכמה. במסיבה – הלך אחר זקנה. אמר רב אשי: והוא דמפליג בחכמה, והוא דמפליג בזקנה. תנא דבי רבי ישמעאל: בנות צלפחד שקולות היו, שנאמר: ״ותהיינה״ – הויה אחת לכולן. אמר רב יהודה אמר שמואל: בנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים, שנאמר: ״לטוב בעיניהם תהיינה לנשים״; אלא מה אני מקיים ״אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים״? עצה טובה השיאן הכתוב, שלא ינשאו אלא להגון להן. מותיב רבה: ״אמור אליהם״ – לאותן העומדים על הר סיני, ״לדרתיכם״ – אלו דורות הבאים. אם נאמר אבות – למה נאמר בנים? ואם נאמר בנים – למה נאמר אבות? מפני שיש באבות מה שאין בבנים, ויש בבנים מה שאין באבות – באבות הוא אומר: ״וכל בת ירשת נחלה״; והרבה מצות נצטוו בנים, שלא נצטוו אבות. הא מפני שיש באבות שאין בבנים, ויש בבנים מה שאין באבות – הוצרך לומר אבות, הוצרך לומר בנים. קתני מיהת, באבות הוא אומר: ״וכל בת ירשת נחלה״! הוא מותיב לה והוא מפרק לה – לבר מבנות צלפחד. אמר מר, באבות הוא אומר: ״וכל בת יורשת נחלה״ – באבות אין, בבנים לא. מאי משמע? אמר רבא, אמר קרא: ״זה הדבר״ – דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה. אמר ליה רבה זוטי לרב אשי: אלא מעתה, ״זה הדבר״ דשחוטי חוץ – הכי נמי דלא יהא נוהג אלא בדור זה? שאני התם, דכתיב: ״לדרתם״.
בבא בתרא קכ.