הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קנו:מסכת בבא בתרא156b
לו: מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה, ואמרה: ״תנו כבינתי לבתי, והיא בשנים עשר מנה״, ומתה, וקיימו את דבריה! אמר להן: בני רוכל – תקברם אמן. גמ׳ תניא, אמר להן רבי אליעזר לחכמים: מעשה במרוני אחד שהיה בירושלים, והיו לו מטלטלין הרבה וביקש ליתנם במתנה. אמרו לו: אין להם תקנה עד שיקנה על גב קרקע. הלך ולקח בית סלע אחד סמוך לירושלים, ואמר: צפונו לפלוני, ועמו מאה צאן ומאה חביות; ודרומו לפלוני, ועמו מאה צאן ומאה חביות. ומת, וקיימו חכמים את דבריו. אמרו לו: משם ראיה?! מרוני בריא היה. אמר להן: בני רוכל תקברם אמן וכו׳. מאי טעמא קא לייט להו? אמר רב יהודה אמר שמואל: מקיימי קוצים בכרם היו, ורבי אליעזר לטעמיה – דתנן: המקיים קוצים בכרם, רבי אליעזר אומר: קדש; וחכמים אומרים: לא קדש, אלא דבר שכמוהו מקיימין. בשלמא כרכום, חזי; אלא קוצים, למאי חזי? אמר רבי חנינא: מאי טעמא דרבי אליעזר? שכן בערביא מקיימין קוצים בשדות לגמליהן. אמר רבי לוי: קונין קנין משכיב מרע, אפילו בשבת. ולא לחוש לדברי רבי אליעזר, אלא שמא תטרף דעתו עליו. מתני׳ רבי אליעזר אומר: בשבת – דבריו קיימין, מפני שאין יכול לכתוב; אבל לא בחול. רבי יהושע אומר: בשבת אמרו, קל וחומר בחול. כיוצא בו – זכין לקטן, ואין זכין לגדול; דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר: לקטן אמרו, קל וחומר לגדול. גמ׳ מתניתין מני? רבי יהודה היא – דתניא: רבי מאיר אומר, רבי אליעזר אומר: בחול – דבריו קיימין, מפני שיכול לכתוב; אבל לא בשבת. רבי יהושע
בבא בתרא קנו: