הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קעא:מסכת בבא בתרא171b
נחלקו אלא בשטר מאוחר בעלמא – דרבי יהודה לטעמיה, דאמר: אין כותבין שובר, ולא נפיק מיניה חורבא; ורבי יוסי לטעמיה, דאמר: כותבין שובר, ונפיק מיניה חורבא. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: אפילו למאן דאמר כותבין שובר, הני מילי אפלגא, אבל אכוליה – לא. ולא היא, אפילו אכוליה כתבינן. כי הא דרב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה זוזי ברבי אבא. אתא לקמיה דרבי חנינא בר פפי, אמר ליה: ״הב לי זוזיי״. אמר ליה: ״הב לי שטראי, ושקול זוזך״. אמר ליה: ״שטרך אירכס לי, אכתוב לך תברא״. אמר ליה: ״הא רב ושמואל דאמרי תרוייהו: אין כותבין שובר!״ אמר: ״מאן יהיב לן מעפריה דרב ושמואל, רמינן בעיינין; הא רבי יוחנן והא ריש לקיש דאמרי תרוייהו: כותבין שובר״. וכן כי אתא רבין אמר רבי אילעא: כותבין שובר. ומסתברא דכותבין שובר; דאי סלקא דעתא אין כותבין שובר, אבד שטרו של זה – יאכל הלה וחדי?! מתקיף לה אביי: ואלא מאי, כותבין שובר?! אבד שוברו של זה – יאכל הלה וחדי? אמר ליה רבא: אין, ״עבד לוה לאיש מלוה״. תנן התם: שטרי חוב המוקדמין – פסולין, והמאוחרין – כשרין. אמר רב המנונא: לא שנו אלא שטרי הלואה, אבל שטרי מקח וממכר – אפילו מאוחרין נמי פסולין. מאי טעמא? זימנין דמזבין ליה ארעא בניסן וכתיב ליה בתשרי, ומתרמי ליה זוזי ביני ביני וזבין ליה מיניה, וכי מטי תשרי – מפיק ליה, ואמר ליה: הדר זבנתה מינך! אי הכי, שטרי הלואה נמי – זמנין דיזיף בניסן וכתיב ליה שטרא בתשרי; ומתרמי ליה זוזי ביני ביני ופרע ליה, ואמר ליה: הב לי שטראי, ואמר ליה: אירכס לי, וכתיב ליה תברא; וכי מטי זמניה, מפיק ליה ואמר ליה: הני השתא הוא דיזפת מינאי! קסבר: אין כותבין שובר. אמר ליה רב יימר לרב כהנא, ואמרי לה רב ירמיה מדיפתי לרב כהנא: והאידנא דכתבינן שטרי מאוחרי וכתבינן תברא, אמאי קעבדינן הכי? אמר ליה, בתר דאמר להו רבי אבא לספריה: כי כתביתו שטר[י] מאוחרי, כתבו הכי: ״שטרא דנן לא בזמניה כתבניה, אלא אחרנוהי וכתבנוהי״. אמר ליה רב אשי לרב כהנא: והאידנא – דלא קא עבדינן הכי? בתר דאמר ליה רב ספרא לספריה: כי כתביתו הני תברי; אי ידעיתו זימנא דשטרא – כתבו, אי לא – כתבו סתמא, דכל אימת דנפיק – לרעיה. אמר ליה רבינא לרב אשי, ואמרי לה רב אשי לרב כהנא:
בבא בתרא קעא: