הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קנב:מסכת בבא בתרא152b
שלא היה קנין אלא מחמת המיתה. ואחוי ליה בידיה, ואשתיק. כי קם, אמר רב נחמן בר יצחק לרבא: מאי אחוי לך? אמר ליה: במיפה את כחו. היכי דמי מיפה את כחו? אמר רב חסדא: ״וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא דא״. פשיטא – כתב לזה וכתב לזה, היינו דכי אתא רב דימי אמר: דייתיקי מבטלת דייתיקי. כתב וזיכה לזה, כתב וזיכה לזה – רב אמר: ראשון קנה, ושמואל אמר: שני קנה. רב אמר: ראשון קנה – הרי היא כמתנת בריא. ושמואל אמר: שני קנה – הרי היא כמתנת שכיב מרע. והא אפליגו בה חדא זימנא – במתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין! צריכא; דאי איתמר בהא – בהא קאמר רב, משום דקנו מיניה; אבל בהא, דלא קנו מיניה – אימא מודה ליה לשמואל. ואי איתמר בהא – בהא קאמר שמואל; אבל בהך – אימא מודה ליה לרב; צריכא. בסורא – מתנו הכי; בפומבדיתא – מתנו הכי, אמר רב ירמיה בר אבא: שלחו ליה מבי רב לשמואל, ילמדנו רבינו: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים, וקנו מידו, מהו? שלח להו: אין אחר קנין כלום.
בבא בתרא קנב: