הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יט:מסכת בבא בתרא19b
לצדדין קא משתרשי - ומחלידין מתחת לכותל ומקלקלים יסודו: המבריך את הגפן - גפן יחידי שאין בזרעים שאצלם משום עירבוב דאין כרם בפחות מחמש גפנים שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב אלא שלא ינק הזרע מן הגפן: מבריך - כמו ויברך הגמלים (בראשית כ״ד:י״א) כופף זמורת גפן מחוברת ומבריכה בקרקע בצידיה לכאן ולכאן וקורין בלע"ז פרובניי"ר: שמחלידין את הקרקע - אצל הכותל במקומן ומעלין עפר תיחוח ומתמוטט קרקע יסוד הכותל לצדדין: משתין בקיר - אלמא דרך בני אדם כן: בשופכין - עביט מלא ושופכו שם: לא ישתין - ליכא לאוקמי אלא במשתין ממש: בכותל לבינים - שהם של טיט שנתיבשו בחמה והם נימוקים מחמת המים: וכמה טפח - מפני שמטשטש את הקרקע סמוך ליסוד הכותל: ובצונמא - אם כותל זה בנוי בסלע דליכא למיחש בטישטוש קרקע: מותר - סמוך ממש ואסיפא קאי בכותל אבנים: רקיק - סופגנין חררה דקה ורכה: אינו ממעט בחלון - שבין בית לבית ויש בו פותח טפח ומת מונח באחת מהן וטומאה בוקעת לצד שני אין רקיק ממעט שיעורן מלהוציא טומאה דכיון דראוי לאכילה לא מבטיל להתם דנהוי כמחיצה: אבל רקיק דמאיס - מתוך שהוא דק ולחלוח הכותל מרטבו נמאס: שנילוש במי פירות - שאינן מכשירין ואין אוכל מקבל טומאה בלא הכשר משקה הקרוי משקה כגון מים ויין וחלב: וחבית מלא גרוגרות - תאנים יבשים וכגון שלא הוכשרו: כל שאילו ינטלו - הקופה וחבית: ויכולין - התבן או הגרוגרות לעמוד בפני עצמן חוצצין בפני הטומאה: ואם לאו אין חוצצין - שהחבית והקופה אין חוצצין לפי שהן מקבלין טומאה: סריא - נרקב: והא חזי לטינא - ולא מבטל ליה: דאית ביה קוצי - והן היו רומסין ברגליהן בטיט: הא חזו - לאכילה כולהו הנך תיובתא דשמואל דאמר מידי דחזי ליטלו משם לאחר זמן אין ממעט בחלון: בשהתריפו - התליעו: אי פומיה לבר - לצד הבית שאין המת בתוכו:
קא משתרשי?! והא תנן: המבריך את הגפן בארץ, אם אין על גבה עפר שלשה טפחים – לא יביא זרע עליה; ותני עלה: אבל זורע את הצדדין אילך ואילך. אמר רבי חגא בשם רבי יוסי: מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר תיחוח. ואת מי רגלים מן הכותל – שלשה טפחים וכו׳. אמר רבה בר בר חנה: מותר לאדם להשתין מים בצד כותלו של חבירו, דכתיב: ״והכרתי לאחאב משתין בקיר, ועצור ועזוב בישראל״. והא אנן תנן: ואת מי רגלים מן הכותל – שלשה טפחים! התם בשופכין. תא שמע: לא ישפוך אדם מים בצד כותלו של חבירו – אלא אם כן הרחיק ממנו שלשה טפחים! התם נמי בשופכין. תא שמע: לא ישתין אדם מים בצד כותלו של חבירו – אלא אם כן הרחיק ממנו שלשה טפחים. במה דברים אמורים – בכותל לבינים, אבל בכותל אבנים – בכדי שלא יזיק. וכמה? טפח. ושל צונמא – מותר. תיובתא דרבה בר בר חנה, תיובתא. והא רבה בר בר חנה – קרא קאמר! התם הכי קאמר: אפילו מידי דדרכיה לאישתוני בקיר לא שביקנא ליה, ומאי ניהו? כלבא. אמר רבי טובי בר קיסנא אמר שמואל: רקיק אינו ממעט בחלון. מאי איריא רקיק? אפילו עבה נמי! לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא עבה – כיון דאיחזי ליה, לא מבטיל ליה; אבל רקיק, דממאיס – אימא בטולי מבטיל ליה; קא משמע לן. ותיפוק ליה דהוה ליה דבר שהוא מקבל טומאה, וכל דבר שהוא מקבל טומאה – אינו חוצץ בפני הטומאה! שנילש במי פירות. מיתיבי: קופה מלאה תבן, וחבית מלאה גרוגרות, המונחים בחלון – רואין, כל שאילו ינטלו ויכולין תבן וגרוגרות לעמוד בפני עצמן – חוצצין, ואם לאו – אין חוצצין. והא תבן חזי לבהמתו! בסריא. חזי לטינא! דאית ביה קוצי. חזי להסקה! במתונא. חזי להסק גדול! הסק גדול לא שכיח. גרוגרות – הא חזו ליה! אמר שמואל: בשהתריפו. וכן תני רבה בר אבוה: בשהתריפו. האי חבית, היכי דמיא? אי דפומא לבר –
בבא בתרא יט: