הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עב:מסכת בבא בתרא72b
קשיא ״הואיל ויונקין משדה הקדש״! אלא רבי שמעון – לדבריהם דרבנן קאמר להו: לדידי, כי היכי דמוכר בעין רעה מוכר, מקדיש נמי בעין רעה מקדיש – ושיורי משייר; לדידכו, אודו לי מיהא דלא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה! ואמרי ליה רבנן: לא שנא. במאי אוקימתא לה – כרבי שמעון? אימא סיפא: ולא עוד, אלא אפילו הקדיש את האילנות וחזר והקדיש את הקרקע, כשהוא פודה – פודה את האילנות בשוייהן, וחוזר ופודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף. ואי רבי שמעון – ליזיל בתר פדיון, וניפרקו אגב ארעייהו – דהא שמעינן ליה לרבי שמעון דאזיל בתר פדיון! דתניא: מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה, ואחר כך מת אביו – מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה? תלמוד לומר: ״ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחזתו״ – שדה שאין ראויה להיות שדה אחוזה, יצתה זו – שראויה להיות שדה אחוזה; דברי רבי יהודה ורבי שמעון. רבי מאיר אומר: מנין ללוקח שדה מאביו, ומת אביו ואחר כך הקדיש, מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה? תלמוד לומר: ״ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחזתו״ – שדה שאינה שדה אחוזה, יצתה זו – שהיא שדה אחוזה. ואילו רבי יהודה ורבי שמעון, היכא דמת אביו ואחר כך הקדישה – לא צריכי קרא; כי אצטריך קרא – היכא דהקדישה ואחר כך מת אביו. מנא להו? אי מהאי קרא, אימא לכדרבי מאיר הוא דאתא! אלא לאו משום דאזלי בתר פדיון? אמר רב נחמן בר יצחק: לעולם בעלמא – רבי יהודה ורבי שמעון לא אזלי בתר פדיון; והכא, קרא אשכחו ודרוש – אם כן, לכתוב קרא: ״ואם את שדה מקנתו אשר לא אחוזתו״, אי נמי ״שדה אחוזתו״, מאי ״אשר לא משדה אחזתו״? את שאינה ראויה להיות שדה אחוזה, יצתה זו – שראויה להיות שדה אחוזה. אמר רב הונא: חרוב המורכב וסדן השקמה – תורת אילן עליו, ותורת קרקע עליו. תורת אילן עליו, דהיכא דאקדיש או זבין שני אילנות והאי – יש לו קרקע. תורת קרקע עליו, דלא מזדבן אגב ארעא. ואמר רב הונא: עומר שיש בו סאתים – תורת עומר עליו ותורת גדיש עליו. תורת עומר עליו, דשני עומרים – שכחה, שנים והוא – אינן שכחה. תורת גדיש עליו, דתנן: עומר שיש בו סאתים, שכחו – אין שכחה. אמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש: חרוב המורכב וסדן השקמה – באנו למחלוקת רבי מנחם בר יוסי ורבנן.
בבא בתרא עב: