הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צו.מסכת בבא בתרא96a
הבודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה והולך, ואחר כך נמצאת חומץ; כל שלשה יום – ודאי, מכאן ואילך – ספק. מאי קאמר? אמר רבי יוחנן, הכי קאמר: כל שלשה ימים הראשונים – ודאי יין, מכאן ואילך – ספק. מאי טעמא? חמרא – מעילאי עקר, והאי טעימיה ולא עקר. אם תמצא לומר: בתר דטעימיה עקר; הוה ריחא חלא וטעמיה חמרא, וכל ריחיה חלא וטעמיה חמרא – חמרא. ורבי יהושע בן לוי אמר: כל שלשה ימים האחרונים – ודאי חומץ. מכאן ולהלן – ספק. מאי טעמא? חמרא מתתאי עקר, ואימור עקר ולאו אדעתיה. ואם תמצא לומר מעילאי עקר, והא טעימיה ולא עקר; דלמא בתר דטעימיה עקר – הוה ריחיה חלא וטעמיה חמרא, וריחיה חלא וטעמיה חמרא – חלא. דרומאי מתנו משמיה דרבי יהושע בן לוי: ראשונים – ודאי יין, אחרונים – ודאי חומץ, אמצעיים – ספק. הא גופא קשיא – אמרת: ראשונים ודאי יין, אלמא ריחיה חלא וטעמיה חמרא – חמרא; והדר אמרת: אחרונים ודאי חומץ, אלמא ריחיה חלא וטעמיה חמרא – חלא! כגון דאשתכח חלא סיפתקא, דאי לאו דעקר תלתא יומי – לא הוה משתכח חלא סיפתקא. כמאן פשט ליה? פליגי בה רב מרי ורב זביד; חד אמר: כרבי יוחנן, וחד אמר: כרבי יהושע בן לוי. איתמר: המוכר חבית יין לחברו, והחמיצה – אמר רב: כל שלשה ימים הראשונים ברשות מוכר, מכאן ואילך ברשות לוקח.
בבא בתרא צו.