הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צז.מסכת זבחים97a
והאסכלא – מגעילן בחמין. גמ׳ מאי טעמא דרבי טרפון? דאמר קרא: ״ופנית בבקר והלכת לאהלך״ – הכתוב עשאן לכולן בקר אחד. מתקיף לה רב אחדבוי בר אמי: וכי אין פיגול ברגל, ואין נותר ברגל?! וכי תימא הכי נמי; והתניא, רבי נתן אומר: לא אמר רבי טרפון אלא זו בלבד! אלא כדרב נחמן אמר רבה בר אבוה – דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו. וחכמים אומרים: עד זמן אכילה כו׳. מאי קאמר? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: ממתין לה עד זמן אכילה, והדר עביד לה מריקה ושטיפה. מנהני מילי? אמר רבי יוחנן משום אבא יוסי בן אבא: כתיב ״ומרק ושטף״, וכתיב ״כל זכר בכהנים יאכל״. הא כיצד? ממתין לה עד זמן אכילה, והדר עביד לה מריקה ושטיפה. מריקה כמריקת הכוס, שטיפה כשטיפת הכוס. תנו רבנן: מריקה ושטיפה – בצונן. דברי רבי. וחכמים אומרים: מריקה בחמין, ושטיפה בצונן. מאי טעמא דרבנן? מידי דהוה אגיעולי גוים. ורבי אמר לך: הגעלה לא קאמינא; כי קאמינא – למריקה ושטיפה דבתר הגעלה. ורבנן – אם כן, לכתוב קרא או ״מרק מרק״ או ״שטף שטף״; מאי ״ומרק ושטף״? שמע מינה: מריקה בחמין, ושטיפה בצונן. ורבי – אי כתיב ״ומרק מרק״, הוה אמינא: תרי זימני ״מרק״, או תרי זימני ״שטף״; לכך כתיב ״ומרק ושטף״, לומר לך: מריקה – כמריקת הכוס, שטיפה – כשטיפת הכוס. מתני׳ בישל בו קדשים וחולין, או קדשי קדשים וקדשים קלים; אם יש בהן בנותן טעם – הרי הקלים נאכלין כחמורין שבהן, ואינן טעונין מריקה ושטיפה, ואינן פוסלים במגע. רקיק שנגע ברקיק, וחתיכה בחתיכה – לא כל הרקיקין ולא כל החתיכות אסורין; אינו אסור אלא במקום שבלע. גמ׳ מאי קאמר? אם יש בהן בנותן טעם – הרי הקלין נאכלין כחמורין, וטעונין מריקה ושטיפה, ופוסלין במגע; אין בהן בנותן טעם – אין הקלין נאכלין כחמורים, ואין טעונין מריקה ושטיפה, ואין פוסלין במגע. נהי דקדשי קדשים לא בעו, קדשים קלים ניבעי! אמר אביי: מאי ״אין טעונין״ דקאמר? קדשי קדשים. אבל קדשים קלים – טעונין. רבא אמר: הא מני – רבי שמעון היא, דאמר: קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה. בשלמא לרבא, היינו דקתני: או קדשי קדשים וקדשים קלים. אלא לאביי, תרתי למה לי? צריכי; דאי תנא קדשים וחולין, הוה אמינא: חולין הוא דמבטלי קדשים, דלאו מינייהו; אבל קדשי קדשים וקדשים קלים – אימא לא. ואי תנא קדשי קדשים וקדשים קלים, הוה אמינא: קדשים הוא דאלימי לבטולי קדשים, אבל חולין – אימא לא; צריכא. רקיק שהגיע ברקיק כו׳. תנו רבנן: ״כל אשר יגע״ – יכול אפילו שלא בלע? תלמוד לומר: ״בבשרה״ –
זבחים צז.