הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צב.מסכת זבחים92a
לא גחלת של עץ. ואי סלקא דעתך כרבי שמעון סבירא ליה, אפילו גחלת של עץ נמי! בדבר שאין מתכוין – סבר לה כרבי שמעון, במלאכה שאינה צריכה לגופה – סבר לה כרבי יהודה. אמר רב הונא: נסכים שנטמאו – עושה להן מערכה בפני עצמן ושורפן, משום שנאמר: ״בקדש באש תשרף״. תניא נמי הכי: הדם והשמן והמנחות והנסכים שנטמאו – עושה להן מערכה בפני עצמן ושורפן. אמר ליה שמואל לרב חנא בגדתאה: אייתי לי בי עשרה, ואימא לך קמייהו: נסכים שנטמאו, עושה להן מערכה בפני עצמן ושורפן. הדרן עלך כל התדיר מתני׳ דם חטאת שנתז על הבגד – הרי זה טעון כיבוס, אף על פי שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות – שנאמר: ״במקום קדוש תאכל״. אחד הנאכלות ואחד הפנימיות טעונות כיבוס, שנאמר: ״תורת החטאת״ – תורה אחת לכל החטאות. חטאת פסולה – אין דמה טעון כיבוס, בין שהיתה לה שעת הכושר ובין שלא היתה לה שעת הכושר. איזו היא שהיתה לה שעת הכושר? שלנה, ושנטמאה, ושיצאת. ואיזו היא שלא היתה לה שעת הכושר? שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה, ושקיבלו פסולין (וזרקו) את דמה. גמ׳ דם חטאת (שמתה) [שנתז] כו׳. ואי תורה אחת לכל חטאות, אפילו חטאת העוף נמי! אלמה תניא: יכול תהא דם חטאת העוף טעון כיבוס? תלמוד לומר ״זאת״. אמר ריש לקיש משום בר קפרא, אמר קרא: ״תשחט״ – בנשחטות הכתוב מדבר. ואימא בנאכלות הכתוב מדבר – כדכתיב: ״במקום קדוש תאכל״, אבל פנימיות לא! רבי רחמנא ״תורת״. אי הכי, אפילו חטאת העוף נמי! מיעט רחמנא ״זאת״. ומה ראית? מסתברא דחטאת [בהמה] פנימיות הוה ליה לרבויי – שכן בהמה, שחיטת צפון, וקבלת כלי,
זבחים צב.