הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נ.מסכת זבחים50a
מדתני דבי רבי ישמעאל - בפרק ב"ש (לעיל זבחים דף מא.) ומה במקום שלא הושוו קרבן לקרבן ואוקימנא התם דקסבר ר' ישמעאל דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר: בבנין אב - מה מצינו וכולן שאילות הללו בקדשים נשאלו וארבעה שאילות בכל מדה ומדה כגון דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בהיקש ובגזרה שוה ובקל וחומר ובבנין אב ודבר הלמד בגזרה שוה מהו שילמד בהיקש ובג"ש וק"ו ובבנין אב ודבר הלמד בבנין אב מהו שילמד בכולן: וליטעמיך - אי משום הא כתביה לייתי מעולה דכתיב בה בהדיא: שכן מכפרת כו' - ואין לך לפרש שאילתייהו מכאן: מחדא לא אתיא כו' - מילתא באפיה נפשה היא ולאו למיפשט בעיין: למדנו לתודה - מכאן בהיקש משלמים שבאה מן המעשר אם פירש בשעת נדרו ע"מ להביאה ממעות מע"ש: שם שם - בשלמים כתיב (דברים כז) וזבחת שלמים ואכלת שם ובמעשר כתיב (שם יד) ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות: חולין הוא - ואנן בקדשים קמיבעיא לן: אמר אמרה - האמור למד קדש ומלמד קדש בתמיה וכי שניהן צריכין שיהו בקדשים הואיל ולמד קדש כגון שלמים שפיר מיפשט בעיין דבתר למד אזלינן ומר זוטרא סבר בתר מלמד אזלינן והיינו דאמרינן בעלמא (לעיל זבחים דף מה. ולקמן זבחים דף ס:) הניחא למ"ד בתר למד אזלינן: למדנו רבוכה - חלות מבושלות במים תחילה שבתודה שבאה סולת ולא קמח: חלות שבתודה מניין - ששלשה מינין מצה יש בה חלות רקיקין רבוכה חלות שבה מניין שהן סולת: ת"ל חלות חלות - נאמר בחלות חלות ונאמר ברבוכה חלות: מצות מצות - נאמר ברקיקין מצות ונאמר בחלות מצות וילפינן רקיקין מחלות וחלות למדו מרבוכה ושניהם בגז"ש: וממאי - דרקיקין דתודה מצות מצות מחלות דתודה גמרי: דלמא ממצות דכתיב גבי רקיקין מנחת מאפה גמרי - והתם סלת בהדיא כתיב סלת חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן (ויקרא ב׳:ד׳): מלמד שמוציא את כל הפר שלם - דאי במנותח היאך הכל יוציא בהוצאה אחת הנתחים וקרבו ופרשו: נאמר כאן ראשו וכרעיו - על ראשו ועל כרעיו (שם ד): ונאמר להלן ראשו וכרעיו - בעולת בן צאן כתיב וערך הכהן את הראש וכתיב וקרבו וכרעיו ירחץ (שם א): מה להלן ע"י ניתוח - היה מקטירן דניתוח כתיב ביה: אף שריפה של זה ע"י ניתוח - ובפר כהן משיח קאי: כשם שפרשו בקרבו כו' - דאיתקש שריפת עורו ובשרו לשריפת קרבו ופרשו: מה פרשו בקרבו - דדבר מגונה הוא להוציאו ולשורפו בעין:
דבי רבי ישמעאל. דבר הלמד בהיקש, מהו שילמד בבנין אב? אמר רבי ירמיה: לא לכתוב צפונה באשם, ותיתי מבנין אב מחטאת; למאי הלכתא כתביה? לאו למימרא דדבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בבנין אב? וליטעמיך, תיתי מבנין אב מעולה! מאי טעמא לא אתי – משום דאיכא למיפרך: מה לעולה שכן כליל; חטאת נמי איכא למיפרך: מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות. חדא מחדא – לא אתיא; תיתי חדא מתרתי! מהי תיתי? לא נכתוב רחמנא עולה, ותיתי מחטאת ואשם? מה להנך שכן מכפרין. לא נכתוב רחמנא בחטאת, ותיתי מהנך? מה להנך שכן זכרים. לא נכתוב באשם, ותיתי מהנך? מה להנך שכן ישנן בציבור כביחיד. דבר הלמד בגזירה שוה, מהו שילמד בהיקש? אמר רב פפא: ״וזאת תורת זבח השלמים [וגו׳] אם על תודה״ – למדנו לתודה שבא מן המעשר, מדאשכחן שלמים דאתו ממעשר. שלמים גופייהו מנא לן? דכתיב ״שם״–״שם״. אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: מעשר דגן חולין בעלמא הוא! אמר ליה, אמר אמרה: למד קדש ומלמד קדש?! דבר הלמד בגזירה שוה, מהו שילמד בגזירה שוה? אמר רמי בר חמא, תניא: ״סלת מרבכת״ – למדנו לרבוכה שבאה סולת. חלות מניין? תלמוד לומר: ״חלות״–״חלות״. רקיקין מניין? תלמוד לומר: ״מצות״–״מצות״. אמר ליה רבינא: ממאי ד״מצות״–״מצות״ מחלות גמר? דלמא ממאפה תנור גמר! אלא אמר רבא, תניא: ״וקרבו ופרשו והוציא״ – מלמד שמוציאו שלם. יכול ישרפנו שלם? נאמר כאן: ״ראשו וכרעיו״, ונאמר להלן: ״ראשו וכרעיו״; מה להלן על ידי ניתוח, אף כאן על ידי ניתוח. אי – מה להלן בהפשט, אף כאן נמי בהפשט?! תלמוד לומר: ״וקרבו ופרשו״. מאי תלמודא? אמר רב פפא: כשם שפרשו בקרבו, כך בשרו בעורו. ותניא, רבי אומר: נאמר כאן עור ובשר [ופרש],
זבחים נ.