הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קיג:מסכת זבחים113b
איפנו! נהי דאיפנו מירושלים, מכולה ארץ ישראל לא איפנו. איכא דאמרי, איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן: איה מתי מבול? איה מתי נבוכדנאצר? מאי, לאו מדהני הוו – הני נמי הוו? מידי איריא?! הא כדאיתיה והא כדאיתיה. איתיביה: ״מכל אשר בחרבה מתו״ – בשלמא לדידי, דאמינא ירד מבול לארץ ישראל – משום הכי מתו. אלא לדידך, אמאי מתו? משום הבלא. כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: ברותחין קלקלו, וברותחין נידונו; דכתיב הכא: ״וישכו המים״, וכתיב התם: ״וחמת המלך שככה״. איכא דאמרי, איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: ״מכל אשר בחרבה מתו״ – בשלמא לדידי, דאמינא לא ירד מבול לארץ ישראל – משום הכי הוי חרבה. אלא לדידך, מאי חרבה? חרבה שהיתה מעיקרא. ואמאי קרי ליה חרבה? כדרב חסדא. דאמר רב חסדא: בדור המבול לא נגזרה גזרה על דגים שבים, שנאמר: ״מכל אשר בחרבה מתו״ – ולא דגים שבים. בשלמא למאן דאמר לא ירד מבול לארץ ישראל – היינו דקם רימא התם. אלא למאן דאמר ירד, רימא היכא קם? אמר רבי ינאי: גוריות הכניסו בתיבה. והאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי אורזילא דרימא (בת) [בר] יומא, והוי כהר תבור. והר תבור כמה הויא – ארבעין פרסי; משכא דצואריה – תלתא פרסי, מרבעתא דרישא – פרסא ופלגא, רמא כבא וסכר ירדנא. אמר רבי יוחנן: ראשו הכניסו לתיבה. והאמר מר: מרבעתא דרישא פרסא ופלגא! אלא ראש חוטמו הכניסו לתיבה. והא אמר רבי יוחנן: לא ירד מבול לארץ ישראל! לדברי ריש לקיש קאמר. והא קסגיא תיבה! אמר ריש לקיש: קרניו קשרו בתיבה. והאמר רב חסדא: אנשי דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נידונו! ולטעמיך, תיבה היכי סגיא? ועוד, עוג מלך הבשן היכא קאי? אלא נס נעשה להם, שנצטננו בצידי התיבה. ולרבי שמעון [בן לקיש] – נהי נמי דירד מבול לארץ ישראל; והא לא פש! דאמר ריש לקיש: למה נקרא שמה ״מצולה״? שכל מתי מבול נצטללו שם. ורבי יוחנן אמר: למה נקרא שמה ״שנער״? שכל מתי מבול ננערו שם. אי אפשר דלא אידבקו. אמר רבי אבהו: למה נקרא שמה ״שנער״? שמנערת עשיריה. והא קחזינן דהוו! תלתא דרי לא משכי. אמר רבי אמי: כל האוכל מעפרה של בבל – כאילו אוכל בשר אבותיו. תניא נמי הכי: כל האוכל מעפרה של בבל – כאילו אוכל בשר אבותיו. ויש אומרים: כאילו אוכל שקצים ורמשים. שעיר המשתלח. ורמינהי: או ״קרבן״ – שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קרבן, שנאמר: ״ונקרב את קרבן ה׳״? תלמוד לומר: ״ואל פתח אהל מועד לא הביאו״ – מי שראוי לבא באהל מועד; יצאו קדשי בדק הבית – שאינן ראוין. אוציא את אלו – שאינן ראוין; ולא אוציא את שעיר המשתלח – שהוא ראוי לבא אל פתח אהל מועד! תלמוד לומר: ״לה׳״ – להוציא שעיר המשתלח, שאינו מיוחד לה׳. לא קשיא; כאן קודם הגרלה, כאן לאחר הגרלה. אחר הגרלה נמי, האיכא וידוי! אלא אמר רב מני: לא קשיא; כאן קודם וידוי, כאן לאחר וידוי. הרובע והנרבע. והא נמי תיפוק לי מ״פתח אהל מועד״!
זבחים קיג: