הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פב.מסכת זבחים82a
לפנים והדר ניתיב לחוץ? כיון דאיכא חטאת ואשם דכי נכנס דמן פסולין, לא פסיקא ליה. שהיה רבי עקיבא אומר [וכו׳]. אמר רב יהודה אמר שמואל: משל למה הדבר דומה? לתלמיד שמזג לרבו בחמין, ואמר לו: מזוג לי. אמר לו: במה? אמר לו: לא בחמין אנו עסוקין עכשיו?! בין בחמין בין בצונן. הכא נמי – מכדי בחטאת עסקינן ואתי, ״חטאת״ דכתב רחמנא למה לי? אלא לאו חטאת קאמינא לה, אלא כל קדשים. מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע: מכדי איתרבו כל קדשים לגבי מזבח לענין מריקה ושטיפה, ״חטאת״ דכתב רחמנא למה לי? שמע מינה: חטאת אין, מידי אחרינא לא. והא לא דמיא אלא לתלמיד שמזג לרבו בין בחמין בין בצונן, אמר לו: אל תמזוג לי אלא חמין! אלא טעמא דרבי עקיבא מ״חטאת״ ״וכל חטאת״; דתניא: ״חטאת״ – אין לי אלא חטאת; קדשי קדשים מנין? תלמוד לומר: ״כל חטאת״. קדשים קלים מנין? תלמוד לומר: ״וכל חטאת״. דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי יוסי הגלילי: אפילו אתה מרבה כל היום כולו, איני שומע לך אלא חטאת. אין לי אלא חטאת יחיד, חטאת צבור מנין? תלמוד לומר: ״כל חטאת״. ואין לי אלא חטאת זכר, חטאת נקבה מנין? תלמוד לומר: ״וכל״. כלפי לייא? אלא הכי קאמר: אין לי אלא חטאת נקבה, חטאת זכר מנין? תלמוד לומר: ״וכל חטאת״. וסבר רבי יוסי הגלילי: האי קרא להכי הוא דאתא?! והתניא, רבי יוסי הגלילי אומר: (לפי שמצינו) כל הענין כולו אינו מדבר אלא בפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים – לשרוף פסוליהן אבית הבירה, ולעמוד בלא תעשה על אכילתו. אמרו לו: חטאת שנכנס דמה לפני ולפנים – מנין? אמר להם: ״הן לא הובא״. לדבריו דרבי עקיבא קאמר. מתני׳ חטאת שקבל דמה בשני כוסות, יצא אחד מהן לחוץ – הפנימי כשר. נכנס אחד מהם לפנים – רבי יוסי הגלילי מכשיר בחיצון, וחכמים פוסלין. אמר רבי יוסי הגלילי: מה אם במקום שהמחשבה פוסלת בחוץ – לא עשה את המשויר כיוצא, מקום שאין המחשבה פוסלת בפנים – אינו דין שלא נעשה את המשויר כנכנס?! נכנס לכפר, אף על פי שלא כפר – פסול. דברי רבי אליעזר. רבי שמעון אומר: עד שיכפר. רבי יהודה אומר: אם הכניס שוגג – כשר. כל הדמים פסולין שנתנו על גבי המזבח – לא הרצה הציץ אלא על הטמא. שהציץ מרצה על הטמא, ואינו מרצה על היוצא. גמ׳ תניא: אמר רבי יוסי הגלילי, קל וחומר: ומה במקום שמחשבה פוסלת, בחוץ – לא פסל דם שבחוץ את שבפנים; מקום שאין מחשבה פוסלת, בפנים – אינו דין שלא יפסול דם שבפנים את שבחוץ? אמרו לו: הרי הוא אומר ״אשר יובא מדמה״ – אפילו מקצת דמה. אמר להם, קל וחומר ליוצא מעתה: ומה במקום שאין מחשבה פוסלת, בפנים – פוסל דם שבפנים את שבחוץ; מקום שמחשבה פוסלת, בחוץ – אינו דין שיפסול דם שבחוץ את שבפנים? אמרו לו: הרי הוא אומר ״אשר יובא״ – הנכנס פוסל ואין היוצא פוסל. ותהא מחשבה בפנים פוסלת מקל וחומר: ומה במקום שלא פסל דם שבחוץ את שבפנים – מחשבה פוסלת בחוץ, מקום שפסל דם שבפנים את דם שבחוץ – אינו דין שתהא מחשבה פוסלת בפנים? הרי הוא אומר: ״ביום השלישי״ –
זבחים פב.