הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צד.מסכת זבחים94a
מיני בגדים? תלמוד לומר: ״אשר עליה תכבס״. יכול שאני מרבה עור משהופשט? תלמוד לומר ״בגד״ – מה בגד דבר המקבל טומאה, אף כל דבר המקבל טומאה. מאי בינייהו? אמר אביי: מטלית פחותה משלש איכא בינייהו; מאן דאמר ראוי – הא נמי ראוי, דאי בעי חשיב עליה. מאן דאמר דבר המקבל טומאה – הא מיהא לאו בת קבולי טומאה היא. רבא אמר: בגד שחישב עליה לצורה איכא בינייהו; מאן דאמר ראוי – הא נמי ראוי, דאי בעי מבטיל ליה למחשבתיה. מאן דאמר דבר המקבל טומאה – השתא מיהא לאו בת קבולי טומאה היא. רבא אמר: עוצבא דחשיב עלה לקצעה איכא בינייהו; מאן דאמר ראוי – הא נמי ראויה; מאן דאמר דבר המקבל טומאה – הא לאו מקבלה טומאה עד דמקצע לה. והתניא, רבי שמעון בן מנסיא אומר: עוצבא שחשב עליה לקצעה – טהורה עד שיקצענה. אין טעון כיבוס כו׳. מנא הני מילי? דתנו רבנן: יכול נתז על מקצת בגד – יהא כל הבגד טעון כיבוס? תלמוד לומר ״אשר יזה״ – לא אמרתי לך אלא מקום דם בלבד. דבר שהוא ראוי לקבל טומאה [וכו׳]. סתמא כרבי יהודה. ראוי לכיבוס. למעוטי כלי, דבר גרידה הוא. אחד הבגד ואחד השק כו׳. למימרא דעור בר כיבוס הוא?! ורמינהו: היתה עליו לשלשת – מקנחה בסמרטוט. היתה על של עור – נותן עליה מים עד שתכלה! אמר אביי: לא קשיא; הא רבנן הא אחרים. דתניא: הבגד והשק – מכבסו, הכלי והעור – מגררו. אחרים אומרים: הבגד והשק והעור – מכבסו, והכלי – מגררו. כמאן אזלא הא דאמר רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ושכשיכי ליה מסאניה במיא? כמאן – כרבנן. אמר רבא: ומי איכא למאן דאמר, עור לאו בר כיבוס הוא?! והכתיב: ״והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס״! אלא אמר רבא: קרא ומתניתין – ברכין, כי פליגי – בקשין. והאמר רב חייא: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ושכשיכי ליה מסאניה במיא! בקשין, וכרבנן. הדר אמר רבא: לאו מילתא היא דאמרי; ניקו נימא ליה לקרא דכי כתיבן ברכין כתיבן?! מי לא עסקינן בכלי אכסלגיא הבאים ממדינת הים, וקאמר רחמנא ניבעי כיבוס? אלא אמר רבא: צרעת – כיון דמגופיה קא פרחה, מחלחלא ליה ומשויא לה רך. אמר רבא: אי קשיא לי, הא קשיא לי:
זבחים צד.