הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קח.מסכת זבחים108a
בן יונה שאין בו כזית, ומלח משלימו לכזית; מהו? אמר ליה רבא מפרזקיא לרב אשי: לאו היינו פלוגתייהו דרבי יוחנן וריש לקיש? תיבעי לרבי יוחנן, ותיבעי לריש לקיש; תיבעי לרבי יוחנן – עד כאן לא קאמר רבי יוחנן התם, אלא עצם – דמינא דבשר הוא; אבל מלח, דלאו מינא דבר יונה הוא – לא. תיבעי לריש לקיש – עד כאן לא קאמר ריש לקיש התם, אלא דאי פריש מינה לאו מצוה לאסוקי; אבל הכא, דאי פריש מצוה לאסוקי – לא. או דלמא לא שנא? תיקו. רבי יוסי הגלילי אומר כו׳. השיב רבי תחת רבי יוסי הגלילי: מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ – שהיתה לו שעת הכושר; תאמר בשוחט חוץ ומעלה בחוץ – שלא היתה לו שעת הכושר?! השיב רבי אלעזר ברבי שמעון תחת רבי יוסי הגלילי: מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ – שכן קודש מקבלו; תאמר בשוחט בחוץ – שאין קודש מקבלו?! מאי בינייהו? אמר זעירי: שחיטת לילה איכא בינייהו. רבה אמר: קבלה בכלי חול איכא בינייהו. טמא שאכל בין קודש כו׳. שפיר קאמרי ליה רבנן לרבי יוסי הגלילי! אמר רבא: כל היכא דנטמא טומאת הגוף ואחר כך נטמא בשר – דכולי עלמא לא פליגי דחייב, שכן טומאת הגוף בכרת. כי פליגי – כשנטמא בשר ואחר כך נטמא הגוף. דרבנן סברי אמרינן מיגו, ורבי יוסי הגלילי סבר לא אמרינן מיגו. ורבי יוסי – נהי דמיגו לא אמרינן; תיתי טומאת הגוף דחמירא, ותחול על טומאת בשר! אמר רב אשי: ממאי דטומאת הגוף חמורה? דלמא טומאת בשר חמורה, שכן אין לה טהרה במקוה! מתני׳ חומר בשחיטה מבעלייה, ובעלייה מבשחיטה. חומר בשחיטה – שהשוחט להדיוט חייב, והמעלה להדיוט פטור. חומר בעלייה – שנים שאחזו בסכין ושחטו, פטורים; אחזו באבר והעלו, חייבין. העלה חזר והעלה וחזר והעלה – חייב על כל עלייה. דברי רבי שמעון. רבי יוסי אומר: אינו חייב אלא אחת. ואינו חייב עד שיעלה לראש המזבח. רבי שמעון אומר: אפילו העלה על הסלע או על האבן – חייב. גמ׳ מאי שנא המעלה להדיוט דפטור – דכתיב ״לה׳״, בשחיטה נמי הכתיב ״לה׳״! שאני התם, דאמר קרא: ״איש איש״. גבי העלאה נמי כתיב: ״איש איש״! מיבעי ליה לשנים שהעלו באבר – חייבין. אי הכי, הכא נמי מיבעי ליה לשנים שאחזו בסכין ושחטו – שחייבין! שאני התם, דאמר קרא: ״ההוא״ – אחד ולא שנים. אי הכי, גבי העלאה נמי – הא כתיב ״ההוא״!
זבחים קח.