הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קג:מסכת זבחים103b
יהו כהנים זכאין בעורה? תלמוד לומר: ״עור העלה״ מכל מקום. ״עור העלה״ – אין לי אלא עור העולה, עורות קדשי קדשים מנין? תלמוד לומר: ״עור העלה אשר הקריב״. יכול שאני מרבה אף קדשים קלים? תלמוד לומר ״עלה״ – מה עולה קדשי קדשים, אף כל קדשי קדשים. רבי ישמעאל אומר: ״עור העלה״ – אין לי אלא העולה, עורות קדשי קדשים מנין? ודין הוא: ומה עולה, שלא זכו בבשרה – זכו בעורה; קדשי קדשים, שזכו בבשרן – אינו דין שזכו בעורן?! מזבח יוכיח – שזכה בבשר ולא זכה בעור! מה למזבח – שכן לא זכה במקצת; תאמר בכהנים – שזכו במקצת?! הואיל וזכו במקצת, זכו בכוליה. רבי אומר: כל עצמו לא הוצרכנו אלא לעור העולה בלבד. שבכל מקום העור מהלך אחר הבשר. פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין – הן ועורותיהן נשרפין עמהן. חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור – מתנה לכהן; רצו – מפשיטין אותן, לא רצו – אוכלין אותן על גבי עורן. קדשים קלים – לבעלים; רצו – מפשיטין אותן, רצו – אוכלין אותן על גב עורן. אבל עולה נאמר בה: ״והפשיט את העלה ונתח אתה לנתחיה״. יכול לא יהו הכהנים זכאין בעורה? תלמוד לומר: ״עור העלה אשר הקריב״. ״לו יהיה״ – פרט לטבול יום ומחוסר כיפורים ואונן. שיכול לא יזכו בבשר – שהוא לאכילה, יזכו בעור – שאינו לאכילה; תלמוד לומר: ״לו יהיה״ – פרט למחוסר כיפורים וטבול יום ואונן. ותנא קמא נמי תיפוק לי מדינא! מילתא דאתיא בקל וחומר, טרח וכתב לה קרא. ורבי ישמעאל, האי ״אשר הקריב״ מאי עביד ליה? פרט לטבול יום ומחוסר כיפורים ואונן. ותיפוק ליה מ״לו יהיה״! רבי ישמעאל לטעמיה, דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: נאמר בעולה ״לו יהיה״, ונאמר באשם ״לו יהיה״; מה להלן עצמותיו מותרין, אף כאן עצמותיו מותרין. מופני; דאי לא מופני, איכא למיפרך: מה לאשם שכן בשרו מותר לו; ״יהיה״ – קרא יתירא הוא. מתני׳ כל הקדשים שאירע בהן פסול קודם להפשיטן – אין עורותיהן לכהנים. לאחר הפשיטן – עורותיהן לכהנים. אמר רבי חנינא סגן הכהנים: מימי לא ראיתי עור שיוצא לבית השריפה. אמר רבי עקיבא: מדבריו למדנו, שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה – שיאותו הכהנים בעורו. וחכמים אומרים: אין ״לא ראינו״ ראיה, אלא יצא לבית השריפה. גמ׳ כל שלא זכה המזבח בבשרה – לא זכו הכהנים בעורה, ואף על גב דאפשטיה לעור קודם זריקה. מני? רבי אלעזר ברבי שמעון היא, דאמר: אין הדם מרצה על העור בפני עצמו. אימא סיפא: כל הקדשים שאירע בהן פסול קודם הפשיטן – אין עורותיהן לכהנים. לאחר הפשיטן – עורותיהן לכהנים. אתאן לרבי, דאמר: ״הדם מרצה על העור בפני עצמו״. רישא רבי אלעזר ברבי שמעון, סיפא רבי?! אמר אביי: מדסיפא רבי היא, רישא נמי רבי היא; ומודה רבי שאין הפשט קודם זריקה. רבא אמר: מדרישא רבי אלעזר ברבי שמעון, סיפא נמי רבי אלעזר ברבי שמעון; מאי קודם הפשט
זבחים קג: