הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נה.מסכת זבחים55a
גמ׳לן דבעי צפון? דתני רבה בר רב חנן קמיה דרבא: ״ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת״ – מה חטאת בצפון, אף שלמי צבור בצפון. אמר ליה רבא: וכי חטאת מהיכן למדה – מעולה; דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש?! אלא מדתני רב מרי בריה דרב כהנא: ״על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם״ – מה עולה קדשי קדשים, אף זבחי שלמי צבור קדשי קדשים; מה עולה בצפון, אף זבחי שלמי צבור בצפון. אלא היקשא קמא למאי אתא? כי חטאת – מה חטאת אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה, אף זבחי שלמי צבור לזכרי כהונה. אמר ליה אביי: אי הכי, גבי איל נזיר דכתיב: ״והקריב את קרבנו לה׳ כבש בן שנתו תמים אחד לעלה, וכבשה אחת בת שנתה [תמימה] לחטאת, ואיל אחד [תמים] לשלמים״ – הכי נמי נימא דהקיש הכתוב לחטאת: מה חטאת אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה, אף איל נזיר נמי אינו נאכל אלא לזכרי כהונה?! הכי השתא?! התם, כיון דכתיב ״ולקח הכהן את הזרע בשלה מן האיל״ – מכלל דכוליה בעלים אכלי ליה. זרוע בשלה מיהא לא ליתאכיל אלא לזכרי כהונה! קשיא. ואיבעית אימא: קדשי אקרי, קדשי קדשים לא איקרו. ואלא למאי הלכתא איתקש? אמר רבא: שאם גלח על אחד משלשתן – יצא. מתני' התודה ואיל נזיר, קדשים קלים, שחיטתן בכל מקום בעזרה, ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע, ונאכלין בכל העיר, לכל אדם, בכל מאכל, ליום ולילה עד חצות. המורם מהם כיוצא בהן, אלא שהמורם נאכל לכהנים, לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם. גמ׳ תנו רבנן: ״את חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור״ – אמר רבי נחמיה: וכי ראשונים בטומאה אכלום?! אלא טהור – מכלל שהוא טמא; טהור מטומאת מצורע, וטמא מטומאת זב. ואיזה זה? זה מחנה ישראל. ואימא טהור מטומאת זב וטמא מטומאת מת – ואיזה זה, זה מחנה לויה! אמר אביי, אמר קרא: ״ואכלתם אתה במקום קדוש״ – אותה במקום קדוש ולא אחרת במקום קדוש, אפקה למחנה לויה; הדר כתיב: ״במקום טהור״ – אפקה למחנה ישראל. רבא אמר: ״אותה במקום קדוש״ – ולא אחרת במקום קדוש, אפקה לגמרי. הדר כתב רחמנא: ״תאכלו במקום טהור״ – עיילא למחנה ישראל. ואימא עיילא למחנה לויה! לחדא מעיילינן, לתרתי לא מעיילינן. אי הכי, אפוקי נמי – לחדא מפקינן, לתרתי לא מפקינן! ועוד, ״לא תוכל לאכול בשעריך״ כתיב! אלא מחוורתא כדאביי. מתני׳ שלמים – קדשים קלים – שחיטתן בכל מקום בעזרה, ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע, ונאכלין בכל העיר, לכל אדם, בכל מאכל, לשני ימים ולילה אחד; המורם מהם כיוצא בהם, אלא שהמורם נאכל לכהנים, לנשיהם, ולבניהם, ולעבדיהם. גמ׳ תנו רבנן: ״ושחטו פתח אהל מועד״; ״ושחט אתו לפני אהל מועד״; ״ושחט אותו לפני אהל מועד״ – להכשיר את כל הרוחות בקדשים קלים. קל וחומר לצפון: ומה קדשי קדשים, שלא הוכשרו בכל הרוחות – הוכשרו בצפון; קדשים קלים, שהוכשרו בכל הרוחות – אינו דין שהוכשרו בצפון?! רבי אליעזר אומר: לא נאמר הכתוב אלא להכשיר צפון; שיכול והלא דין הוא: ומה קדשים קלים, שהוכשרו בכל הרוחות – לא הוכשר מקומן אצל קדשי קדשים; קדשי קדשים, שלא הוכשרו אלא בצפון – אינו דין שלא הוכשר מקומן אצל קדשים קלים?! תלמוד לומר: ״אהל מועד״.
זבחים נה.