הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ק:מסכת זבחים100b
אמר: אידי ואידי אחר חצות, ולא קשיא; כאן קודם ששחטו וזרקו עליו, כאן לאחר ששחטו וזרקו עליו. אמר ליה רב אדא בר מתנה לרבא: אחר ששחטו וזרקו את דמו – מה דהוה הוה! אמר ליה רבינא: אכילת פסחים מעכבא, מדרבה בר רב הונא. אמר ליה: ציית מאי דקאמר לך רבך. מאי דרבה בר רב הונא? דתניא: יום שמועה כיום קבורה למצות שבעה ושלשים; ולאכילת פסחים – כיום ליקוט עצמות. אחד זה ואחד זה – טובל ואוכל בקדשים לערב. הא גופה קשיא! אמרת יום שמועה כיום קבורה למצות שבעה ושלשים, ולאכילת פסחים כיום ליקוט עצמות – מכלל דיום קבורה אפילו לערב נמי לא אכיל; והדר תני: אחד זה ואחד זה טובל ואוכל בקדשים לערב! אמר רב חסדא: תנאי היא. רבה בר רב הונא אמר: לא קשיא; כאן ששמע שמועה על מתו סמוך לשקיעת החמה, וכן שליקטו לו עצמות סמוך לשקיעת החמה, וכן שמת לו מת וקברו סמוך לשקיעת החמה; וכאן לאחר שקיעת החמה. לאחר שקיעת החמה – מאי דהוה הוה! אלא שמע מינה: אכילת פסחים מעכבא. רב אשי אמר: מאי אחד זה ואחד זה? הכי קאמר: אחד יום שמועה ואחד יום ליקוט – טובל ואוכל בקדשים לערב. והא דרב אשי בדותא היא; מכדי עלה קאי, ״זה וזה״ מיבעי ליה! אלא שמע מינה בדותא היא. ומאי תנאי? דתניא: עד מתי מתאונן עליו? כל היום. רבי אומר: כל זמן שלא נקבר. במאי עסקינן? אילימא ביום מיתה – מי איכא דלית ליה דיום מיתה דתפיס לילו מדרבנן?! ותו, רבי אומר: כל זמן שלא נקבר. הא קברו – אישתרי ליה; ומי איכא דלית ליה ״ואחריתה כיום מר״?! אמר רב ששת: איום קבורה קאי. מתקיף רב יוסף, אלא הא דקתני: השומע על מתו – כמלקט עצמות, טובל ואוכל בקדשים לערב; מכלל דיום קבורה – אפילו לערב נמי לא אכיל; הא מני? אלא תריץ: עד מתי מתאוננין עליו? כל אותו היום ולילו. רבי אומר: כל זמן שלא נקבר; [אבל נקבר] – בלא לילו. אמרוה קמיה דרבי ירמיה, אמר: גברא רבה כרב יוסף לימא הכי?! לימא דרבי לקולא?! והתניא: עד מתי מתאונן עליו? כל זמן שאינו נקבר, אפילו מכאן ועד עשרה ימים. דברי רבי. וחכמים אומרים: אין מתאונן עליו אלא אותו היום בלבד! אלא תריץ הכי: עד מתי הוא מתאונן עליו? כל אותו היום בלא לילו. רבי אומר: כל זמן שלא נקבר. ואם נקבר – תופס לילו. אמרוה קמיה דרבא; מדקאמר רבי: יום קבורה תופס לילו מדרבנן – מכלל דיום מיתה תופס לילו מדאורייתא; וסבר רבי אנינות לילה דאורייתא?! והתניא: ״הן היום״ – אני היום אסור ולילה מותר, ולדורות בין ביום ובין בלילה אסור. דברי רבי יהודה. רבי אומר: אנינות לילה אינה מדברי תורה, אלא מדברי סופרים! לעולם דרבנן היא,
זבחים ק: