הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נו.מסכת זבחים56a
מאה ושמונים ושבע על רוחב מאה ושלשים וחמש. תני תנא קמיה דרב נחמן: כל העזרה היתה מאה שמונים ושבע על רוחב מאה שלשים וחמש. אמר ליה, הכי אמר לי אבא: כגון זה – כהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים, ושוחטין שם קדשים קלים, וחייבין משום טומאה. למעוטי מאי? אילימא למעוטי חלונות, דלתות ועובי החומה – תנינא: החלונות ועובי החומה כלפנים! ואלא למעוטי לשכות? ואי בנויות בחול ופתוחות לקדש – והתנן: תוכן קודש! מדרבנן. ודאורייתא לא?! והתניא: לשכות בנויות בחול, ופתוחות לקדש. מנין שהכהנים נכנסין לשם ואוכלים שם קדשי קדשים ושירי מנחה? תלמוד לומר: ״בחצר אהל מועד יאכלוה״ – התורה ריבתה חצירות הרבה אצל אכילה אחת. אמר רבא: לאכילה שאני. אבל לענין טומאה לא?! והתניא: לשכות הבנויות לחול ופתוחות לקודש – כהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים, ואין שוחטין שם קדשים קלים, וחייבין משום טומאה! לאו אמרת ״אין שוחטין״? תני נמי ״אין חייבין״. בשלמא אין שוחטין – בעינא כנגד הפתח, וליכא; אלא אין חייבין – אמאי? וליטעמיך, אין שוחטין – מי לא עסקינן דאיכא שחיטה כנגד הפתח?! דאי ליכא, למאי איצטריך? אלא אף על גב דקא שחיט כנגד הפתח – תני ״אין שוחטין״ משום דלא קדיש; תני נמי: ״אין חייבין״. ולאכילה לא בעינן כנגד הפתח?! והתניא, רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שני פשפשין היו בבית החליפות, גובהן שמונה; כדי להכשיר את העזרה לאכילת קדשי קדשים, ולשחיטת קדשים קלים! אמר רבינא: סמי מכאן אכילה. והכתיב: ״בשלו את הבשר פתח אהל מועד, ושם תאכלו אותו״! קדשי שעה שאני. אמר רב יצחק בר אבודימי: מנין לדם – שנפסל בשקיעת החמה? שנאמר: ״ביום הקריבו את זבחו יאכל״ – ביום שאתה זובח אתה מקריב, ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריב. האי מיבעי ליה
זבחים נו.