הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צג.מסכת זבחים93a
מיניה רמי בר חמא מרב חסדא: ניתז על בגד טמא, מהו? אמר רב הונא בריה דרב יהושע: מדקמיבעיא ליה הכי, שמע מינה: היתה לה שעת הכושר ונפסלה – אין דמה טעון כיבוס. הני מילי בזה אחר זה, אבל בבת אחת לא; או דלמא לא שנא? אמר ליה: פלוגתא דרבי אלעזר ורבנן אליבא דרבה, וכדקא מתריץ אביי. דתניא, רבי אלעזר אומר: מי חטאת שנטמאו – מטהרין, שהרי נדה מזין עליה. ואמר רבה: רבי אלעזר בשיטת רבי עקיבא רבו אמרה, דאמר: העברת כלי על גבי מקום טמא – כמונח דמי. דתנן: היה עומד חוץ לתנור ושרץ בתנור, והושיט ידו לחלון ונטל את הלגין והעבירו על פי תנור – רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין. ובהא פליגי – דרבי עקיבא סבר: כמונח דמי, ורבנן סברי: לאו כמונח דמי. ואיתיביה אביי: מודה רבי עקיבא בהזאה שהעבירה על כלי חרס טמא על גבי משכב ומושב טמא – שהיא טהורה; שאין לך דבר שמטמא למעלה כלמטה, אלא כזית מן המת ושאר כל המאהילין. לאיתויי אבן המנוגעת! אלא אמר אביי: דכולי עלמא – לאו כמונח דמי; והכא בהא קמיפלגי: דרבי עקיבא סבר גזרינן שמא ינוח, ורבנן סברי לא גזרינן. ומודה רבי עקיבא בהזאה – כיון דנפק נפק. ורבי אלעזר ורבנן במאי קמיפלגי? אמר אביי: בדנין טומאה קדומה מטומאה שבאותה שעה קמיפלגי – מר סבר דנין, ומר סבר אין דנין. רבא אמר: דכולי עלמא אין דנין; והכא בהא קמיפלגי – דרבי אלעזר סבר: הזאה צריכה שיעור, ומצטרפין להזאות; ורבנן סברי: הזאה אין צריכה שיעור. חטאת פסולה כו׳. תנו רבנן: ״מדמה״ – מדם כשירה ולא מדם פסולה. רבי עקיבא אומר: היתה לה שעת הכושר ונפסלה – דמה טעון כיבוס, לא היתה לה שעת הכושר ונפסלה – אין דמה טעון כיבוס. ורבי שמעון אומר: אחד זה ואחד זה, אין דמה טעון כיבוס. מאי טעמא דרבי שמעון? כתיב ״אתה״, וכתיב ״מדמה״ – חד להיכא דהיתה לו שעת הכושר. ורבי עקיבא – ״אתה״ פרט לתרומה. ורבי שמעון לטעמיה, דאמר: קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה – וכל שכן תרומה. מתני׳ ניתז מן הצואר על הבגד – אינו טעון כיבוס. מן הקרן ומן היסוד – אינו טעון כיבוס. נשפך על הרצפה ואספו – אין טעון כיבוס. אין טעון כיבוס אלא דם שנתקבל בכלי, וראוי להזאה. גמ׳ תנו רבנן: יכול ניתז מן הצואר על הבגד – יהא טעון כיבוס? תלמוד לומר: ״אשר יזה״ – לא אמרתי לך אלא בראוי להזאה. תניא אידך: יכול ניתז מן הקרן ומן היסוד יהא טעון כיבוס? תלמוד לומר: ״אשר יזה״ – פרט לזה שכבר הוזה. נשפך על הרצפה כו׳.
זבחים צג.