הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קיד.מסכת זבחים114a
רובע ונרבע – משכחת ליה דאקדשינהו מעיקרא, והדר (רבעו) [אירבעו]. אלא מוקצה ונעבד – אין אדם אוסר דבר שאינו שלו! בקדשים קלים, ואליבא דרבי יוסי הגלילי – דאמר: קדשים קלים ממון בעלים הוא. דתניא: ״ומעלה מעל בה׳״ – לרבות קדשים קלים, שהן ממונו. דברי רבי יוסי הגלילי. הלכך, רובע ונרבע – דבר ערוה. מוקצה ונעבד – עבודה זרה, בקדשים קלים. אתנן, ומחיר, כלאים, יוצא דופן – בולדות קדשים. קסבר: ולדי קדשים – בהוייתן הן קדושים. בעלי מומין וכו׳, אותו ואת בנו וכו׳. וצריכי; דאי תנא בעלי מומין – משום דמאיסי; אבל תורין, דלא מאיסי – אימא לא, דמודו ליה לרבי שמעון; ואי תנא תורין – משום דלא (חזו) [איחזו] ואידחו; אבל בעלי מומין, דאיחזו ואידחו – אימא לא, דמודה להו רבי שמעון לרבנן; ואי תנא הני תרתי – משום דפסולא דגופייהו; אבל אותו ואת בנו, דפסולא מעלמא קאתי לה – אימא מודו ליה רבנן לרבי שמעון; צריכא. שהיה רבי שמעון אומר: מאי טעמא דרבי שמעון? אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש, דאמר קרא: ״לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום״ – אמר להו משה לישראל: כי עייליתו לארץ – ישרות תקריבו, חובות לא תקריבו. וגלגל לגבי שילה מחוסר זמן הוא, וקאמר להו משה: ״לא תעשון״. אמר רבי ירמיה לרבי זירא: אי הכי,
זבחים קיד.