הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פט.מסכת זבחים89a
מתני׳התדיר מחבירו – קודם את חבירו. התמידין קודמין למוספין. מוספי שבת קודמין למוספי ראש חדש. מוספי ראש חדש קודמין למוספי ראש השנה, שנאמר: ״מלבד עלת הבקר אשר לעלת התמיד תעשו את אלה״. גמ׳ מנא לן? מנא לן?! כדקאמר טעמא: ״מלבד עלת הבקר״! דילמא תמידין הן דקדמי למוספין – משום דתדירי; מוספין למוספין מנא לן? אמר רבי אילעא, דאמר קרא: ״כאלה תעשו ליום שבעת ימים״ – אלה כאלה. והאי מיבעי ליה לגופיה! אם כן, ניכתוב: ״אלה תעשו ליום״. אי כתב ״אלה תעשו ליום שבעת הימים״, הוה אמינא: אלה לשבעת הימים (אין, מידי אחרינא לא)! ״ליום״ כתיב. ואכתי אימא: אלה ליום, אבל שאר יומי לא ידענא כמה! אמר קרא ״תעשו״ – שיהו כל העשיות שוות. אביי אמר מגופה דקרא: אם כן, לימא קרא ״מלבד עלת הבקר״ ותישתוק, ״אשר לעלת התמיד״ למה לי? למימר דהך דתדירא תיקדום. מתני׳ כל המקודש מחבירו – קודם את חבירו. דם החטאת קודם לדם העולה, מפני שהוא מרצה. איברי עולה קודמין לאימורי חטאת, מפני שהוא כליל לאישים. חטאת קודמת לאשם, מפני שדמה ניתן לארבע קרנות על היסוד. אשם קודם לתודה ואיל נזיר, מפני שהוא קדשי קדשים. תודה ואיל נזיר קודמים לשלמים, מפני שהן נאכלין ליום אחד, וטעונין לחם. השלמים קודמין לבכור, מפני שהן טעונין מתן ארבע [וסמיכה] ונסכים, ותנופות חזה ושוק. הבכור קודם למעשר, מפני שקדושתו מרחם, ונאכל לכהנים. המעשר קודם לעופות, מפני שהוא זבח, ויש בו קודש קדשים – דמו ואימוריו. העופות קודמין למנחות, מפני שהן מיני דמים. מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה, מפני שהוא בא על חטא. חטאת העוף קודמת לעולת העוף, וכן בהקדישה.
זבחים פט.