הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מז.מסכת זבחים47a
למתעסק בקדשים - שוחט קדשים ולא בכוונה אלא כמתעסק בדברים אחרים: בידינו הוא - ראיה זאת כבר ידענו אותה ומיהו מצוה הוא דנפקא לן ולא עיכוב: שמעתי שהבעלים מפגלין - בעבודת הכהן אם קיבל הכהן בשתיקה וחישבו הבעלים עליה על פיגול הוי פיגול: והקריב המקריב - קרבנו בפרשת נסכים כתיב והקריב המקריב קרבנו לה' (במדבר ט״ו:ד׳) אלמא מקריב קרבנו קרי ליה הלכך הוו להו בכלל המקריב לא יחשב: ורבי אליעזר פוסל - התם מפרש בהדיא שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים ואע"ג דלא איהו שחיט לה פסול: שאין כשר להצניע - במסכת שבת כגון דם נדה או איסור (או) הנאה: ואין מצניעין כמוהו - שכשר הוא להצניעו אם היה שיעורו אבל שיעורו של זה מועט הוא ואין אדם חושבו להצניעו: ובא אחר והוציאו - בשבת לרה"ר חייב דחשיב מלאכה מפני מחשבתו של זה שהוכשר לו והצניעו: ותרוייהו - רבי אליעזר ור"ש בן אלעזר: השתא בחוץ - בעבודת כוכבים ושבת דלא כתיבא בהו מחשבה בהדיא אמרינן זה מחשב וזה עושה הוי מחשבה: בפנים - בקרבנות דמחשבה בהו כתיבא מיבעיא: בפנים הוא דאמר - משום דעיקר מחשבות בקרבנות כתיבא: אבל בחוץ - כגון עבודת כוכבים ושבת לא: בעבודת כוכבים מיבעיא - דעבודת כוכבים דומיא דעבודת פנים חייב בה רחמנא כדאמרי' בארבע מיתות (סנהדרין ס:) זובח לאלהים יחרם בלתי לה' עבודות הראויות למקום חייב בהו בעבודת כוכבים בין שדרכה בכך בין שאין דרכה בכך הלכך לענין מחשבה נמי איכא למיגמרה מבפנים: מלאכת מחשבת אסרה תורה - שנסמכה שבת לפרשת המשכן בויקהל ומלאכת מחשבת שהעושה אותה מתכוין למלאכה גמורה אלא ששגג בשבת או סבור שמלאכה זו מותרת. וזה שיעור זה חשוב בעיניו אינו מתכוין למלאכה: מתני' קדשי קדשים - כולן בכלל חטאות ואשמות ועולה ושלמי ציבור ומיהו משום דחלוקין במתן דמים או בהקטרתן הדר תני להו כל חד וחד באפי נפשיה לפרש הלכותיהן: שחיטתן בצפון - ובגמ' מפרש מ"ט לא תנא וקבול דמן ומ"ש דתנן חטאות הפנימיות ברישא: פר ושעיר של יום הכפורים כו' - בגמ' יליף טעמא מנא לן דשחיטתן וקיבול דמן בכלי שרת בצפון: בכלי שרת - דכתיב בעולה בסיני וישם באגנות (שמות כ״ד:ו׳) וממנה למדו כל הזבחים בהיקש ליטעון כלי: הזיה על בין הבדים - עומד בין שני בדי ארון ומזה א' למעלה וז' למטה כנגד עובייה של כפרת ולא היו נוגעים בה: ועל הפרכת - כדכתיב וכן יעשה לאהל מועד (ויקרא ט״ז:ט״ז): ועל מזבח הזהב - כדכתיב ויצא אל המזבח וגו' באחרי מות: מתנה אחת מהן מעכבת - כדאמרי' בפ' בית שמאי (לעיל זבחים דף לו:): שירי הדם היה שופך על יסוד כו' - יליף בגמ': ואם לא נתן - שירים הללו ליסוד לא עיכב הכפרה ובגמ' יליף לה בברייתא יכול יעכבנו כו': פרים הנשרפים - פר העלם ופר כהן משיח שאין נאכלין לכהנים אלא נשרפין חוץ לירושלים כדכתיב בהו אל שפך הדשן ישרף (ויקרא ד׳:י״ב) וילפינן בסדר יומא (דף סח.) שהוא חוץ לירושלים: ושעירים הנשרפים - שעירי עבודת כוכבים שהוקשו לפר העלם לכל דבריהם בפרק בית שמאי (שם): הזיה על הפרוכת - כתיב בהו אבל בין הבדים לא כתיב בהו כדכתיב בפר יום הכפורים והזה באצבעו על פני הכפרת וגו' (ויקרא ט״ז:י״ד):
למתעסק בקדשים שהוא פסול? שנאמר ״ושחט את בן הבקר לפני ה׳״ – עד שתהא שחיטה לשם בן בקר. אמר ליה: זו בידינו היא; לעכב מנין? אמר ליה: ״לרצנכם תזבחהו״ – לדעתכם זביחו. שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד. מתניתין דלא כי האי תנא – דתניא, אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: שמעתי שהבעלים מפגלין. אמר רבא: מאי טעמא דרבי אלעזר ברבי יוסי? דאמר קרא: ״והקריב המקריב״. אמר אביי: רבי אלעזר ברבי יוסי ורבי אליעזר ורבי שמעון בן אלעזר כולהו סבירא להו: זה מחשב וזה עובד – הויא מחשבה. רבי אלעזר ברבי יוסי – הא דאמרן. רבי אליעזר – דתנן: השוחט לגוי – שחיטתו כשרה, ורבי אליעזר פוסל. רבי שמעון בן אלעזר – דתנן, כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל שאין כשר להצניע, ואין מצניעין כמוהו; הוכשר לזה והצניעו, ובא אחר והוציאו – נתחייב זה במחשבה של זה. תרוייהו אית להו דרבי אלעזר ברבי יוסי – השתא בחוץ אמרינן, בפנים מיבעיא?! רבי אלעזר ברבי יוסי לית להו דתרוייהו – דלמא בפנים הוא דאמרינן, בחוץ לא אמרינן. רבי שמעון בן אלעזר אית ליה דרבי אליעזר – השתא בשבת אמרינן, בעבודה זרה מיבעיא?! רבי אליעזר לית ליה דרבי שמעון בן אלעזר – דלמא בעבודה זרה הוא דאמרת כעין בפנים, אבל שבת – מלאכת מחשבת אסרה תורה. הדרן עלך בית שמאי מתני׳ איזהו מקומן של זבחים? קדשי קדשים – שחיטתן בצפון. פר ושעיר של יום הכיפורים – שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון; ודמן טעון הזיה על בין הבדים, ועל הפרוכת, ועל מזבח הזהב – מתנה אחת מהן מעכבת. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ואם לא נתן לא עכב. פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים – שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון; ודמן טעון הזיה על הפרוכת ועל מזבח הזהב –
זבחים מז.